נפתחה חנות וירטואלית ואתר חדש למכון הרמח"ל
 

שיעורים קבועים ברמח"ל

יום ג' קל"ח פתחי חכמה בשעה 20:30
יום ה' קנאת ה' צבאות בשעה 21:00
א-ה בין מנחה לערבית שיעור מיוחד בדרך ה'

תפילת מנחה בכל ימות השבוע בשעה 19:00

ניתן לצפות באתר בשיעורים על כל הספרים,
דעת תבונות ,
כללים ראשונים ,
קל"ח פתחי חכמה,
קנאת ה' צבאות.


 

להצטרפות לרשימת התפוצה ולקבלת עדכונים

הצטרף
דף הבית >> הרב מרדכי שריקי שליט"א >> מאמרים על נושאים כללים >> טו"ב בשבט
 
 
 
ביום טו"ב בשבט - יום היווסדה של החבורה  של הרמח"ל: "מבקשי ה'"
הילולא של הצדיק הקדוש רבי בנימין הכהן רבו של מהר"י באסן- רבו של הרמח"ל
 
ראשי פרקים שדרש הרב מרדכי שריקי שליט"א בסעודת טו"ב בשבט

 
סעודת טו"ב בשבט תשס"א
מכון רמח"ל - רש"ם

 
שמות פרק יח
(ט) וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם:(י) וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהֹוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם:(יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהֹוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם:(יב) וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:
 
רש"י על שמות פרק יח פסוק יא
 מכל האלהים - מלמד שהיה מכיר בכל ע"א שבעולם שלא הניח ע"א שלא עבדה (מכילתא):
 
 זוהר חלק ב דף סז/ב
 (ודאי בסטרא דקדושה אית מלך וכהן) ודא איהו רזא דמהימנותא שלימתא סטרא דקדושה. בסטרא אחרא דלאו איהו סטרא דקדושה אית רזא דאיהו מלך והא אוקימנא דאק' מלך זקן וכסיל ותחותיה אית כהן און ודא הוא רזא דכתיב ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי בגין דחילא דא שלטא על ההוא עובדא דעבד ירבעם. ואלמלא דאשכח חילא דא לא יכיל לאצלחא בההוא עובדא. רזא דמלה בשעתא דהאי מלך והאי כהן אתכפיין ואתברו כדין כל סטרין אחרנין אתכפיין ואודן ליה לקב"ה כדין קב"ה שליט בלחודוי עילא ותתא כד"א ונשגב יי' לבדו ביום ההוא. כגוונא דא ורזא דא ממש עבד קב"ה בארעא דתבר מלך זקן וכסיל ודא הוא פרעה בשעתא דאתא משה לפרעה ואמר אלקי העברים נקרא עלינו פתח ואמר לא ידעתי את יי' ובעא קב"ה דיתיקר שמיה בארעא כמה דאיהו יקירא לעילא. כיון דאלקי ליה ולעמיה אתא ואודי ליה לקב"ה. ולבתר אתבר ואתכפייא ההוא כהן און יתרו דמשמש תחותיה עד דאתא ואודי ליה לקב"ה ואמר ברוך יי' אשר הציל אתכם וגו' *עתה* *ידעתי* כי גדול יי' וגו' ודא הוא כהן און סטרא אחרא דאיהו סטר שמאלא. ודא איהו רזא דאמרה רחל כד חמאת דמיתת כמה דכתיב בן אוני. ובגין דא אוחי (נ"א אודי) יעקב ואמר בן ימין ולא בן אוני סטר ימינא ולא שמאלא. וכיון דההוא מלך וכהן אודו לקודשא בריך הוא ואתברו קמיה כדין אסתלק קודשא בריך הוא ביקריה על כלא עילא ותתא ועד דאסתלק קב"ה ביקריה כד אודן אלין קמיה לא אתייהיבת אורייתא. עד לבתר דאתא יתרו ואודי ואמר עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלקים. ברוך יי' אשר הציל אתכם וגו'. כדין אסתלק קב"ה ביקריה עילא ותתא ולבתר יהב אורייתא בשלימו דשלטנו על כלא. ר"א פתח ואמר יודוך עמים אלקים יודוך עמים כלם.
 
זוהר חלק ב דף סט/א
 וישמע יתרו וגו'. פתח ואמר על כן אודך בגוים יי' ולשמך אזמרה. דוד מלכא אמר דא ברוח קדשא בשעתא דחמא דהא יקרא דקב"ה לא אסתליק בסליקו ולא אתיקרא בעלמא אלא מסטרא דשאר עמין ואי תימא הא קב"ה לא אתייקר בעלמא אלא בגיניהון דישראל הכי הוא ודאי דהא ישראל אינון הוי יסודא דשרגא לאנהרא. אבל כד שאר עמין אתאן ואודן ליה בשעבודא דיקרא דקודשא בריך הוא. כדין אתוסף יסודא דשרגא ואתתקף על כל עובדוי בחבורא חדא ושליט קב"ה בלחודוי עילא ותתא. כגוונא דא כל עלמא דחילו ואימתא נפל עלייהו מקמי קב"ה. וכיון דאתא יתרו דאיהו כומרא עלאה דכל טעוון אחרנין כדין אתתקף ושליט יקרא דקודשא בריך הוא על כלא. בגין דכל עלמא כד שמעו שמע גבורתיה דקב"ה זעו. וכלהו הוו מסתכלן ביתרו דאיהו חכים ורב ממנא דכל טעוון דעלמא כיון דחמו דאיהו אתא ופלח ליה לקודשא בריך הוא ואמר *עתה* *ידעתי* כי גדול יי' מכל האלקים כדין כלהו אתרחקו מפולחניהון וידעו דלית בהו ממשו. כדין אתייקר יקרא דשמא קדישא דקב"ה בכל סטרין ועל דא אתרשים פרשתא דא באורייתא ושירותא דפרשתא הוה ביה ביתרו יתרו חד מחכימין דפרעה הוה
 
תיקונים חדשים - תיקונא תלתין ותשע *
אבל ת"ח רזא דכלא, דכיון דע"ק בתלת רישין אשתכח, הכי כלא לתתא אשתכח הכי, ואינון או"א ודעת. לקבל דא חג"ת. הא הכא אשתלימו דרגין לאתגלאה. כדין שכינתא קיימת באתרה, וכלא אתקשר בה, ואיהי אשלימת סמכא תחותייהו ואינון ד'. כדין והיה לד' ראשים. אשתכחת שכינתא קשורא דכל דרגין משירותא דכלא עד סופא דכלא. ואיהי אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד). דבשעתא דאתחברת לתתא בחג"ת, מתמן סלקת דרגא בתר דרגא עד דאתקשרת בתלת רישין דאתמרו. כדין מתמן אפיקת מזונא לעלמא. ורזא דא ממרחק תביא לחמה (שם לא יד) ודא אבן דסלקין לה עד א"ס. ואתמר בה מאת ה' *היתה* *זאת* היא נפלאת בעינינו (תהלים קיח כג). מאי מאת ה'. אלא בזמנא דאתחברת שכינתא בחג"ת לתתא, בת"ת בקדמיתא ומיניה בחו"ג. ורזא דא מאת ה'. מה' לא כתיב אלא מאת ה', ואלין חו"ג. כדין מתמן סלקת דרגא בתר דרגא עד ההוא אל"ף עלאה, ואתהדרת איהי כגונא דא פל"א. בג"כ היא נפלאת בעינינו. ובגלותא אתחזי דאתפרשת מאינון דרגין. אבל אנשי כנסת הגדולה אהדרו לון לאתרה, לאתחזאה דאע"ג דאיהי בגלותא לא אתפרשת מלעילא לעלמין. אלא בגלותא קיימת כמה דאצטריך בגלותא. ובפורקנא כמה דאצטריך לפורקנא. כלא לפום זמנא:
 
 

 
 
 

טו"ב בשבט התשס"ב

 

דרוש בסעודת ליל טו"ב בשבט ה' תצ"ג

"ברוך ה' אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן". ודאי השכינה בה נאמר, "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו". שם הקדוש הויה ב"ה עליו נאמר למשה, "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר", שהרי עד שלא נברא העולם, לא היה אלא אין סוף ב"ה, שלא נקרא בשום שם וכינוי, ולא נרמז אפילו בשום קוץ של אותיות. שהרי התורה הקדושה וכל מה שתלוי בה, לא נמצאת, אלא כשרצה אותו העליון על כל העליונים - להודיע מלכותו, ואז נקרא בשם זה, וזה שם הויה ב"ה. כלל כל האורות העליונים שהוציא מהם, כולם אינם אלא גילוי מלכותו, להודיע היחוד שלו:
אבל בשעה שהוציא אורות אלה, הכל הוציא סתום ומגולה. סתום - בסוד יחודו, מגולה - שנגלה ממנו סדר אחד מתוקן כראוי, בכמה מדריגות על מדריגות, אלה לימין ואלה לשמאל, הה"ד, "זה שמי לעלם", "לעלם" כתיב. וזה נקרא כבוד, מהו כבוד - לבוש, כד"א, "ותחת כבודי יקד יקוד כיקוד אש":
לפיכך אלו השנים הם "שם - וכבוד", זה הויה וזה אדני. ועיקר הכל תלוי באותו השם להודיע שהרי הכל היא סוד מלכות יחוד העליון, להראות יחודו על הנבראים ממנו. ובשעה שכבודו תלוי בהם, לא נראה אלא ניקודים לשם העליון, וזה יקיק, לעולם ודאי. וכשמתגלה במדריגותיו - נקרא אדני. כל זה מתגלה בשכינה למטה, שהרי השכינה אינה אלא כלל כל המדריגות העליונות - מלכות, יחוד העליון ודאי: וכל המדריגות מתפשטות לצדדיהן כמו שצריך, לנהג כמה עולמות עליונים ותחתונים, מכוסים ומגולים. כשכלם נשלמו כראוי, נמצאת השכינה שלימה, שהרי כלל כלם היא. הה"ד, "מאת ה' היתה זאת", מכלל כל האותיות שם הקדוש, וכל המדות העליונות התלוים בהם - שכינה נמצאת. ובתחלה היא למטה נקודה קטנה, תחתונה מכל שאר המדריגות, שהרי היא אינה נתקנת מעצמה, אלא מתיקון כל המדריגות העליונות היא נתקנת ודאי, לפיכך עומדת למטה. כיון שהם שלטו והאירו כל אחד כראוי, ונמצא כלל כל המדריגות מתוקנות, נמצאת השכינה מאירה באור שלם. באותה השעה מסתלקת בעילוי למעלה מן הכל, ונראה שהכל תלוי בה ודאי. וכל העולמות וכל המדריגות אינם אלא שלימות המלכות. הה"ד, "היא נפלאת בעינינו", שהרי מה שאינה מתגלה בתחלה, נראה אח"כ שהוא שבח הכל, והכל היא, "אשת חיל עטרת בעלה" .

 

תקט"ו תפילות - תפילה ר

אל אחד יחיד ומיוחד ידאי השכינה ירדה בסוף התהומות, ששם נקשרים כל אותם הגלים הרעים, שנא' בהם כל משבריך וגליך עלי עברו, וזהו שנא' בה ותרד פלאים (אף) [עד] התהום שאין לו חקר שהרי כלל כל מדריגות הטומאה הוא ואין לו שיעור אחד נודע, דכתיב רחב לא מוצק תחתיה, באותו הזמן נא' בישראל פליאה דעת ממני, וכתיב הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו, שהרי כלו כל הקצים, אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה, אבל אתה גזרת כן לטובתם של ישראל, וכמו שירדה פלאים כן תתעלה ביחוד שלך לא' ראש כל האותיות, שהרי כמו שירדה בסוף הכל כן תעלה לראש הכל, באותו הזמן נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו ודאי, וכמו שאמת לא היתה לו עמידה דכתיב ותשלך אמת ארצה, עתה שקר לא יעמוד כלל ודרך רשעים תאבד, א"ת שיחזור לקום, לא כן שהרי יחוד שלך בשעה שיתגלה יעלה השכינה הקדושה על רום כל המדריגות, באותו הזמן אף תכון תבל בל תמוט, נכון יהיה הר בית ה' ודאי, רבון כל העולמים הרי ליחודך אנו מקוים באמת, הורדתנו לסוף הכל העלנו לראש כל, שכן אמרת אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך, ה' אל תאחר, לישועתך קויתי ה':
 
אדיר במרום עמ' לז:
ואמר, ומחצדי חקלא זעירין אינון ואינון בשולי כרמא לא משגיחין ולא ידעין לאן הוא אתר דאזלין כמה דיאות. וצריך להבין מה ענין מחצדי חקלא וכו', כי הלא בימי רשב"י רבו החכמים, וידענו שכל התנאים ואמוראים כל דבריהם בדרכי הסודות דברו ודאי (עי' זח"ג רמד ב). וצריך שתדע כי עיקר הפעולה שצריך האדם לעשות, הוא לכוון דרכיו והליכתו לתיקון השכינה, כמש"ל למעלה בסוד, עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קיט, קכו). כי הנה מי שעושה מצות אפילו שלא על מנת לקבל פרס, אף שהוא עשה רק לתיקון נשמתו, הנה אמרו עליו בתיקונים, כל חסד דאינון עבדין לגרמייהו הוא דעבדין (תיקון ל' נתיב תניינא). רק צריך האדם לקחת על עצמו תיקון השכינה, וזהו נקרא באמת מחצדי חקלא. וסוד הענין, כי כל העבודות שבני האדם עושים להקב"ה, סודם עבודת השדה, והוא סוד, מלך לשדה נעבד (קהלת ה, ח). שכמו שיש מיני עבודות רבות בשדה, כולם צריכות להביאם אל התיקון הצריך לו, כך צריך לשכינה. והעבודות ההם הם ממש המצות שהם גם כן כמה מינים. והנה כתיב, זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף (דברים כח, לח), וכן כתיב, אתה תזרע ולא תקצור (מיכה ו, טו). וסוד זה כי המצות עושות על דרך הזריעה, שנזרעים האורות בנוקבא שהוא השדה. אך כשמגיעים להקצר והיינו לצאת מן הנוקבא לתחתונים, הנה שם נאמר, לפתח חטאת רובץ (בראשית ד, ז), והס"א מתחזקת לקחת זה האור. ואם לא יש מי שיודע לקצור השדה כראוי, הנה האור כדי שלא ימסר לס"א, אינו מתפשט, בסוד, השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב, ג). אך מי שמקבל עליו ענין תיקון השכינה, אז הוא מתעלה לקחת האור במקום שאין הס"א מגעת שם, ומביא אותה למטה. וכיון שנלקח מן האדם הוא שמור, כי כל הסכנה הוא בהתפשטות מן המלכות לאדם. וזהו באמת ענין מה שהיו תמיד יוצאים בדרכים בני הישיבה של הרשב"י ע"ה, ושם לומדים הסודות. שזה ממש דרך האמתי לעשות זה התיקון. והוא דבר שלימד להם רשב"י ז"ל כמ"ש לקמן בס"ד:. . .
וגם תדע הדרך אשר לימד רשב"י ז"ל לחבריו האלה הקדושים להשיג השגה זאת היטב, כי בתחלה לא היו יודעים אלא מעט ומשיגים מעט. והוא מה שאמר, ואינון בשולי כרמא, כי השכינה בהיותה מתוקנת כראוי בכל הארותיה נקראת כרם, שהאורות תלויים זה מזה ונתלים בשרש כמו כרם ממש. והנה צריך להגיע אל זה הכרם ולראות בכל המקומות באורות הגדולים והעיקרים, ולהתבונן מה צריך כדי להשיגה כראוי. אבל אותן הנמצאים קודם שלימד רשב"י הדרך הברור, לא היו עומדים אלא בשולי הכרם, שהוא במדריגת התחתונים, וזה יען לא היו משיגים ליכנס לפנים. . . 
 והוא הענין מה שאמר להם, אתכנשו חברייא לבי אדרא מלובשין שריין ורומחין. ואודיעך עתה סודות גדולים ונעלמים מאד, דרך הקדש ללמוד ממש לתיקון השכינה. והוא הלימוד בדוגמא שלמעלה אשר הנהיג בו רשב"י ז"ל את חבריו. והוא ענין המלחמות המוזכרים תמיד בתיקונים וברעיא מהימנא. ובפרשת בלק דקפ"ח ע"ב אמרו, אמר ר' אלעזר ברא רחימא חביבא קדישא, הרי בעינן בכל הני זיני קרבא אשתדלנא בהו וידעינן לאגחא בחרבא ובקשתא וברומחא ובאבנין דקירטא, וביאור הענין הזה הוא מן הסודות הרמים והנשגבים ביותר. והוא הענין עצמו שהזכרתי לך למעלה מהתלבשות האויר. וראשית הכל ויסוד הכל הוא, שיהיה הלימוד רק לתיקון השכינה, ולא ימצא שום פניה אחרת שתגיע לעצמו. והוא מ"ש בתיקוני זהר חדש, ולא עוד אלא כמה מארי מדרשות דאינון חברין לגבייהו צווחין בכל יומא ולילי באורייתא דבע"פ בכמה קושיין, וצווחין בה ככלבין דאמרי הב הב וכו' ולית מאן דאשתדל באורייתא לסלקא לשכינה מבי גלותא, וליחדא לה עם בעלה וכו' ע"ש. וכאשר תגיע מחשבתו לטהרה זו ולנקיות זה, אזי יוכל להתהלך בדרכים האלה. ואפרש לך עתה הכל כסדר. הנה ידעת כי המחלוקת והפלפולים שעושים בתורה, הם לשבר הקליפות ולהעביר הקושיות, שהם סוד קש ותבן. אך מה שהוא מתגלה בפשט, איננו אלא עסק גשמי, דרך ויכוח שיוכל להוליד פעולות אלה. אך למעלה יש גם נן אלה הפלפולים, אך הם בסוד מלחמות ממש, שהם מיני האורות מתפשטות להעביר הס"א, כמ"ש לך בס"ד:. . .
עמ' מט: ואפרש לך עתה מאמר א' מהתיקוני ז"ח שדרכו נסתרה מאד ממי שאינו יודע הליכות החכמה כראוי. ז"ל המאמר דף ה' ע"ב (עבהגר"א ו ב), אדהכי הא רעיא מהימנא קאתי נטל קירטא בידיה פתח ואמר, זרקא מקף שופר הולך סגולתא נטיל ג' אבנין וכו', קבילו האי אבנא לגבייכו דהא שכינתא איהי בגלותא ולית בכו מאן דיתער לגבה לרצאה לה לגבי בעלה וכו', והענין ארוך שם ע"ש. ובסוף דבריו אמר, קמו ואמרו טול אבנא דילך לגבך דאנת הוא דאתמר בך וכו'. א"ל לית אתון יכולין לאשתזבא, אי אשתזבין מאבנא חד וכו'. נטל קירטא כמלקדמין פתח ואמר זרקא מקף שופר וכו'. ובסוף דבריו, קם סבא חד מנייהו ואמר רעיא מהימנא כמה תקיפים אבנין דזריקת וכו', אסתמר מיניה וכו', ולא עוד אלא דאנת הוא דאתמר בך ויך את הסלע ושים בסלע דחויא לכפר עונך קנך וכו':
והנה כל אלה הדברים נראים כדברי קנטורים, אך הוא הדבר אשר דברתי לך, כי כח הארות הנמשכות בגבורה הם מעבירים סיתום הס"א. והוא סוד, הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט, ח), והאמת כי מפני החטאים אשר חטאו ישראל, ומה שגרמו למשה לחטוא בסלע, ועניני הערב רב וכל שאר קלקולים שהיו בעולם, הם גורמים סיתום הס"א. ונשמותיהם של צדיקים מתקנות בעד ישראל הרבה, כי הם סובלים חטאיהם, בסוד, והוא מחולל מפשעינו (ישעיה נג, ה). והם צריכים להיות במלחמה הזאת הנראית לפנינו - ביניהם, ובאמת אינו אלא כנגד הס"א. ועל כן הנה רעיא מהימנא המשיך ההארה הזאת להם, והיתה הולכת להעביר סיתום הרעה הנמשך, מאחר שאין תלמידי חכמים למטה לומדים לשם שמים כראוי. והם בתחלה היתה הארתם חזקה בסוד המגן, ולכן נצולו מן האבן, כי לא הוצרכו למחץ. ואז היה ממשיך המשך יותר גדול בסוד שית אבנין, שלבחינתם לא היה להם זה הכח, וכל זה תבין עוד כאשר אפרש לך ענין הקירטא בס"ד. ועוד החזירו ההמשכה אליו, להעביר הרע מה שמתאחז מפני חטאו בסלע ובסוד הערב רב, והבן היטב.
עמ' נב: והזיין הנכבד והתקיף מאד הוא הקירטא, היא אבן בוחן גבורי החיל, לדעת איש גבורתו. ובה נתחזק דוד על הפלשתי וימיתהו. ורעיא מהימנא כחו גדול בקירטא הזאת להמית את הנחש, כמבואר בכמה מקומות בזוהר ובתיקונים. ותראה שבפרשת (דברים) [עקב דף רע"ב ע"א ברע"מ] מביא דברי הינוקא, שאמר שם מה שעשה כבר בקירטא שלו נגד ס"מ, ואמר, והרסנא בנינא דיליה ואשפלנא ליה לתתא. ואפרש לך עתה ענינה, והסדר להשתמש ממנה. והנה סוד הקירטא הוא סוד אבן דלא בידין (דניאל ב, לד), היורדת ומחת לצלמא. ולכן מי שיודע להמשיך האבן הזאת ממקום נכון ולהגיעה אל הצלם, ודאי ישברהו. וסוד זה, כי הנוק' היא הוכנה להעבד לצורך המלך ב"ה, והיא הצריכה להתקשר בכל המאורות, כי היא באמת מאנא דכולא ובה נקשרים כולם. וזו עיקר העבודה וסוף השלימות אשר יהיה לעולמות כולם. כי כאשר תיקון קשר זה יהיה נתקן בקביעות, משם ולהלאה זמן קבלת השכר הנצחיי יהיה. ועוד תשמע פירוש כל הדברים האלה לקמן בס"ד בפירוש, אורחא דפלגותא דשערי, כי שם מקום פירוש כל הענינים האלה:
ותדע כי הנה כתיב, המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א, ד). וסוד הענין, כי הס"א מחברים מדרגות למדרגות ועושים בנינים, עד שעושים מגדל אחד, וסודו מגדיאל. והוא מגדל שבנו דור הפלגה, וכחם משבירת מלכים הראשונים, והיינו שם ב"ן שבו היתה השבירה. ובסודו הם בונים בנין מצד ב"ן, וזהו, המה יבנו וכו'. ותדע מה מתחזק בקדושה נגד המגדל הזה. כי הנה כתיב, אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד, ו), וסוד זה היא עליית הנוקבא להתקשר בכל המאורות כולם. והוא מה שנזכר כמה פעמים, דסלקת עד אין סוף ונחתת עד אין תכלית, כי היא עולה ממנה ולמעלה, ומקשרת בה הכל. והיא יורדת ממנה ולמטה, ומקשרת בה כמו כן כל המציאות, והיינו בי"ע וכל הנבראים. ואז נמצאת היא כלולה מכל המאורות ביחד. והוא סוד, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד (בראשית א, ט), שהיא הנוק' שבה נקשרים כל המאורות כולם - העליונים יורדים, והתחתונים עולים. ונמצאת היא כלולה מכל המציאות. ואם ידעת סוד העבודה באמת איך הכל הוא תיקון המלכות, תבין כל זה לאשורו, ואני איני יכול להאריך עתה בזה. ובהיות זאת האבן כלולה מן הכל, הרי כבר היא שלימה בכל כח ועצמה הצריך לה. והיא באמת אבן, בסוד שם ב"ן, וא' מתחבר בו בסוד יהו"ה דז"א, דהיינו יו"י. והוא ג"ן, בסוד ג"ן סדרים דאורייתא. ואז היא הולכת בכל תוקף אל ס"מ הרשע, ומכה אותו מכה שאין לו עוד תקומה. וכל זה בסוד, אני, שהשכינה נקראת כך בעשותה המעשה הזה כנ"ל, בסוד, אני ראשון ואני אחרון, והוא אין. ותראה עוד פירוש זה לפנים בס"ד:
והנה המגדל שהיה בנוי נאמר בו, אויר מגדל משכח (סנהדרין קט א). שהוא גורם שכחת התורה והתעלמה. והקירטא יש לה כח להפיל המגדל הזה ולגלות האורות העליונים, ולכן עומק הסודות נגלים בכח הקירטא הזאת. ואומר לך עתה כח סדר תשמישה כראוי. הנה מלכות היא הקלע, בסוד ה' אחת. וצריך להמשיך לה ה' גבורות מאימא, והם ה' חלוקי אבנים מן הנחל (שמואל א יז, מ). והם ה' שמות כזה, יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה כולם בסוד ג"ן. ובכחם יהיו נקשרים כל הה' פרצופים בנוק', כולם בסוד גבורה נגד הס"א. ולכן יהיו נעשים בה אבן אחת, כי כולם נקשרים בה ונקשרים זה בזה. ואז בכח זה זורקים אותה עד אין סוף ועד אין תכלית והיינו לקשר כל פרטי המאורות למעלה ולמטה עד אין סוף ית"ש:
ותדע שזה סוד היחוד של שמע ישראל. כי הה' תיבות הם הה' אבנין. ובאחד נעשים כולם אחד בסוד היחוד, ואז עולה עד אין סוף ועד אין תכלית. והנה ה' פעמים גן הוא רס"ה, וסודו סה"ר. ואז לילית שהיא סה"ר נכנעת. והיא בית הסהר שגורמת סיתום לאורות ולנשמות, בסוד, בת מלך אסורה בבית הסהר בגלותה, ונשבר זה הסהר והאורות מתגלים. ואז נעשית זה האבן הר"ס, והורסת בנינא דס"א, שהוא אבן מצור מצד ב"ן כנ"ל. והוא מצור בסוד הצרה, ואז האבן הזאת מחת לצלמא והורסת זה המצור. ולכן אמר הינוקא, והרסנא, דייק לומר הרסנא, בסוד הר"ס זה, והרסנא בנינא דיליה. והוא ממש ענין הפסוק, המה יבנו ואני אהרוס (מלאכי א, ד). כי בסוד אני, כנ"ל, הוא הורס את הבנין של האבן מצור, הרס ממש: והנה נקראת כך, קירטא, שהיא עולה ש"ך, בסוד ה' פעמים דין. והיינו הה' שאמרנו שהיא נוקבא. וסוד חלוקי האבנים הוא סוד רבוע הב"ן שעולה קד"ם כמנין חלו"ק. והנה ה' פעמים קדם הוא כת"ש, והוא סוד, אם תכתש את האויל במכתש (משלי כז, כב). כי בסוד זה המכתש נאמר באבן הזאת, והדקת המון (דניאל ב, לד):
ואודיעך גם כן שיש קירטא זאת שאמרתי לך, והוא קירטא דדוד. ויש קירטא יותר גדולה והיא קירטא דמשה רעיא מהימנא, והוא ענין זרקא מקף שופר הולך סגולתא. והוא כי קירטא דדוד היא בה' אבנין, מצד הה' פרצופין לבד. אך הקירטא דמשה היא בסוד תלת רישין, והוא מעלה אותה יותר מכל אחרים, ומקשר בכחות גדולים שאין יכולת לאהרים לקשר אותה. .
 
תיקונים חדשים - תיקונא שבעין (המשך)
פתח ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא. זרקא בזמנא דאזדריקת אבנא קדישא עד א"ס, כדין הדרת עטרה ליושנהיב אבל רזא דא השיבנו ה' אליך ונשובה (איכה ה כא). דהא בקדמיתא בסליקו חדא תסתלק שכינתא לגבי ההוא עלאה דכלא, ומתמן יתער תיובתא בלבא דכלהו ישראל, ודא השיבנו. לבתר מקף שופר הולך, דהשתא תבין ישראל לאסתלקא אינון דרגא בתר דרגא, ודא ונשובה. ע"י דמאן. אלא שופר הולך. ודא שופר עלאה ותתאה, עלאה דאי', תתאה מב"י צדיק. עד דאתתקם כלא באתריה, שכינתא בתלת עלאין ודא סגולתא, עטרה דהדרת ליושנה ודאי, בחילא דזוהר דא ותיקונין אלין דילך:
קם אדם קדמאה סבא דסבין פתח ואמר, ר' ר' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. בחילא דזוהר דא קדישא, דביה והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו). ורזא דמלה השתא סיהרא לא נהרא וצריכה לקבלא מן שמשא. אמאי. אלא בגין דאור כד נפק אשתאר גניז לעילא. כדין אשתאר לעילא אור, לתתא חשך. בהו ויבדל אלקים בין האור ובין החשך (בראשית א ד). אבל בחילא דזוהר דא, אתפשט נהורא ונטיל כלא בתוקפיה. כדין: והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד ז). בג"כ והיה אור הלבנה וכו'. כדין יזהירו לאחריני, יזהירו לסיהרא כזוהר הרקיע דא שמשא:
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זרקא מקף שופר הולך סגולתא, [זרקא] תזדרק השכינה בכח תקיף זה, לא תהיה נוטה לא לימין ולא לשמאל שהם עשו וישמעאל, אלא הישר לפני דרכך ביעקב, בו תתן אמת ליעקב, עליה ישרה יהיה לה, שנא' בה ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, מקף, תשוב כדרכה להאיר על ישראל דכתיב ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נוגה אור, שופר הולך, אי' עלאה תתעורר לתת חירות שלם לישראל דכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו', ויתפוצץ קול זה לע' קולות לשבור הכח של ע' אומות, וזה תקט"ו וע' הרי תקיעה, יתקע בשופר גדול ודאי, מיד סגולתא, ג' יקומו בישראל ב' משיחין וא' שמחבר אותם, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אחד יחיד ומיוחד ישלים עתה אדם שלא נשלם, ולפי שהוא עליה של אותם הכלים שנחרבו, יסלק אותם בארבעים יום שהם [מ'] יום של יצירת הולד, מיד וייצר יהו"ה אלהים את האדם, שלא יהיה עת צרה מצד צירי דבינה אלא צורה, בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים, מיד והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, משם ולהלאה תיקונים דישראל תיקונים שלימים, ויתעלו ממדריגה למדריגה עד שלימות הכל עד א"ס ועד א"ת. ברוך ה' לעולם אמן ואמן. יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו:
ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם:
ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה:
                                                ---------------------
 
 כללים ראשונים - כלל כו
 ענין אשת חיל עטרת בעלה, ושנוקבא היא נקודה אחת לבד, וט' ספירות באים לה בסוד תוספת, הנה המלכות, שהיא שורש התחתונים ממש, היא לבדה הנותנת מקום לחושך בהנהגה, ולרע ממש. כי אין החסרון מפאת המשפיע לעולם, אלא מפאת המקבל. ואמנם זה הוא שפלות לה ודאי מצד אחד, אך מצד אחר הוא שבח ועילוי, כי אין זה עשוי אלא לגלות יחוד העליון, כמבואר למעלה, ואין שבחו של האדון ב"ה מתגלה אלא בה. ונמצא שמפני כך עשאה האדון ב"ה חסרה בטבעה וחשוכה, לתת מקום לרע ממש, ולכן היא צריכה תיקונים גדולים, מה שאין צריך במשפיע, שאינו חסר מצד עצמו. אך כשהיא נשלמת וקיבלה תיקוניה, שיצאה מן הרע, ואדרבא, החזירה הרע לטוב, כמבואר למעלה, אז שבחה עולה עד אדם קדמון, כי שבחו של האדון ב"ה מתגלה בה, וכמו שביארנו, ואז נקראה עטרת בעלה. ולפי שרצה האדון ב"ה בשורש הזה של התחתונים ענין זה, על כן לא עשאו שלם, אדרבא, עשאו מוצרך, שממה שמגיע לחלקו ממש לא יהיה קבוע בו אלא מעט, והשאר יהיה תלוי ביד המשפיע, כי הרי אם יזכו התחתונים יקבלו תוספת עיטוריהם, ויהיה שבחם מתעלה עד א"ק, ואם אין, ישארו במדריגתם הפחותה לבד. ואם היו בכל עיטוריהם מעיקרא, לא היה נעשה בה התיקון שצריך להעשות, שהרי לא היו עלולים לרע. ואם כן אין הנוק' אלא נקודה אחת שרשית, והיא אור קטן מאוד, וט' באים לה בסוד תוספת, שהם שכלולה והשלמתה:
 

 
 
 
 
 

טו"ב בשבט התשס"ג

 
תיקונים חדשים - הקדמה
ומצדיקי הרבים ככוכבים, אלין דקיימו לאגנא על דרא בעובדין דלהון. ואינון קדמאין יקומון לגלאה נהירו. אלין, לישבא נהירו באתריה לכל ישראל. ואלין ואלין צריכין כל חד לפום דרגיה, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. וכל האי נהירו במאי יפוק. אלא בזוהר דא ודאי, כללא דכל נהורין דכלהו דרגין בוצינין עלאין:
ובזמנא דאתעבידו ע' תיקונין ע"י דרשב"י בוצינא קדישא, שרא תיקונא לאתתקנא מעילא לתתא, משירותא דכלא עד שכינתא קדישתא, ודא בראשית. והשתא אשתלים תיקונא דאתהדר מתתא לעילא ברזא דא, דכלא הכי אצטריך. ותלת אבהן אינון שרשין דישראל מעילא לתתא. משה ותרין משיחין לקשרא מילין מתתא לעילאג הא שלימו דתיקונא אדם, אדם דוד משיח. דאדם איהו כללא דכלא. ואתתקן לבתר בתלת אבהן ואינון יוי ודא א' דאדם. ובדוד אשתלים רתיכא ודא ד'. וכלא מעילא לתתאד לבתר כלא אשתלים במשיח ודא מ'. כללא דד' מתתא לעילא. ומ' דא רזא דמשיח. ומ' דא משה. אתפשטת כגונא דא מ"ם ודא משיח משיח:
 
תיקונים חדשים - הקדמה
והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל יב ג) אלין מארי קבלה. יזהירו בזוהר דא דאיהו כללא דכל נהורין. בשבעין תיקונין אלין, דבהו אתכנשו כלהו נשמתין עלאין דמתקשרן בעידונא דגנתא, והכא משתכחן קו"ש וכל משריין דלהון וכלהו ספירן עלאין רשו אתיהיב להו לארקא חכמתא עלאה לאתגלאה בעלמא. זכאה חולקהון דישראל בדו"ד:
 
תיקונים חדשים - תיקונא קדמאה ,עמ' מב:
בקדמיתא מב"י קאים לחודיה, ודא ולכל היד החזקה. לבתר אתי מב"ד, ומב"י אתחבר ביה, והיו לאחדים ודאי המורא הגדול אשר עשה משה והמתחיל במצוה אומרים לו גמור (ירושלמי פסחים י ה) לזמנא דאתי דייתי איהו בהדי תרין משיחין למפרק להו לישראל פורקנא שלים:
קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ר' ר' זכאה חולקך דאנת הוית סמכא לשכינתא בגלותא, והשתא אנת כורסי יקרא לגבה. וכד תיפוק מגלותא את תהא מנהל לה, דעל האי כתיב אין מנהל לה מכל בנים וכו' (ישעיה נא יח). אמאי אין מנהל לה אלא משום דאין מחזיק בידה, ומארי קבלה אתמר בהו חזקו ויאמץ לבבכם (תהלים לא כה). דשכינתא מסטרא דגופא סבלת מרעין דישראל, ואתמר בה שחורה אני (שיר א ה). כדין והאם רבצת על האפרוחים (דברים כב ו) כד"א רובץ תחת משאו (שמות כג ה). אבל מסטרא דנשמתא בתוקפה קיימת כדקא יאות, ומאן דאתדבק בהאי זכי לתוקפא עלאה ואתקיף לה נמי, בג"כ חזקו ויאמץ לבבכם, ביה ונאוה (שיר א ה) דכתיב אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי (מיכה ז ח) דבשעתא דנפקת שכינתא בגלותא דחילת, עד דאמר לה מלכא זילי לא תדחלין, דאע"ג דאנת לבר, אנא אהא נהיר לך מלגו. בג"כ כי אשב בחושך ה' אור לי. ובגין אור דא אתתקפת דלאו לאתחרבא עלמא, בג"ד כי נפלתי קמתי.
 
תיקונא חמיסר:
ולכל היד החזקה בזמנא דייתי מלכא משיחא, דאתמר בההוא זמנא חזקו ידים רפות (ישעיה לה ג) דידין צריכין לסלקא לעילא, דאתמר בהו שאו ידיכם קדש וברכו את ה' (תהלים קלד ב).. . . [עליית השכינה עד הכתר]
קם מט"ט שרא רבא ואמר ולכל היד החזקה בזמנא דייתי מלכא משיחא, דכדין כלהו נהורין יהון מתתקפן בתוקפייהו, מה דהוו חלשין בגלותא, בזמנא דיתעבר חויא דא לגמרי מעלמא, ויתתקן כלא בתיקונא שלים:
קם רעיא מהימנא פתח ואמר, ר' ר' זכאה חולקך דכתיב בך סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם (תהלים כה יד) אלין ע' אנפין דאוריתא דאתמסרו לאתגלאה בתרין, ליריאיו ודאי. חד רשב"י בוצינא קדישא וחד אנת וכו'. דבשעתא דשבעין תיקונין אלין אתתקנו בקדמיתא, שכינתא דאיהי בת שבע אתתקנת בכלהו דרגין עלאין. מתמן ולהלאה חכמתא אתפשטת בכל עלמא, דכלא אתתקן ברזא דא כדקא יאות. אבל איהו שארי מלה, והשתא אנת משלים לה. וכדין אתמר ובריתו להודיעם, דא ברית דאתמר ביה אם לא בריתי יומם ולילה וכו' (ירמיה לג כה). דהא אתר דא איהו אתר דביה כלילן כלהו רזין דכלהו עלמין עלאין ותתאין, כלהו סדרין דלהון, כלהו תיקונין דלהון. ואי לאו דאתתקנו בההוא אתר, לא נפקין לבתר באתרייהו, בג"כ חוקות שמים וארץ וכו', ודא ברית. ובריתו להודיעם, דהא לכו אתמסר תיקונא דא, תיקונא דכל עלמין בנהירו דזוהר עלאה דקאים לפרנסא לכלהו עלמין. זכאה חולקכון:
 
 תיקונא תמניא ועשרין, עמ' קצא
וערב רב בגינייהו בשרא לא אתתקן בגלותא. דאינון אמרו מי יאכילנו בשר (שם יא ד) בשרא סומקא מסטרא דדינא דתמן תוקפא דמסאבותא, ואינון תאיבו ליה. ובשרא דא אלקים, דבגיניה אמרו קום עשה לנו אלקים (שמות לב א). דחולקא דישראל הוי"ה קדישא, דכתיב כי חלק ה' עמו (דברים לב ט). ואינון קום עשה לנו אלקים. ודא עגל, אלקים וט"ו אתוון כגונא דא א' א"ל אל"ק אלק"י אלקי"ם ותרין רזין דלהון, דא עגל ודאי. ובגינייהו אתמר בישראל חשך משחור תארם (איכה ד ח). דבגין דבההוא בשרא אתתקף ס"א, אצטריך לאתגרעא. ואלין אינון דאזלין בתר הנאין דעלמא, סטרא דבשר, ושבקין לה לאוריתא. ולזמנא דאתי יתמו חטאים מן הארץ. כדין וראו כל בשר יחדיו (ישעיה מ ה). דהא בההוא זמנא והיה אור הלבנה כאור החמה (שם ל כו), ואיהו לעילא ואיהו לתתא. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בהאי זוהר קדישא דבשרא יתוב לאתקדשא בקדושתא עלאה ולאנהרא כגונא דנשמתא ודאי:
 
תיקונים חדשים - תיקונא תלתין וחד
וקרבנין יקרבון בההוא יומא לסלקא ענפין לשרשיהון. דהכי קריבו על טורא דסיני, דכתיב ויעלו עולות וכו' (שמות כד ה) בגין לסלקא גרמייהו לגבי עילא. כדין ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו (שם שם יא). בקדמיתא ויקריבו, מתתא לעילא. לבתר ויאכלו וישתו, בנהורא דנחית מעילא לתתא. וכלא הכי יהא לזמנא דאתי. זכאה חולקהון:
והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' אנת נהירו דנהיר בעלמא, ומינך מתנהרין כמה אחרנין לאנהרא לכל סטר. ורזא דא והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו' (דניאל יב ג). דהא שמשא נטיל כל חילא לאפקא לעלמא. לבתר מיניה אתפרש חילא לכלהו כוכביא, וכל חד עביד דיליה בעלמא.
 
תיקונים חדשים - תיקונא תלתין ותשע
ר' ר' ודאי שכינתא השתא איהו זמנא לסלקא לה ליושנה דא. בע' תיקונין אלין. דבהו תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך (תהלים טז יא). דשכינתא איהי בת שבע, ובזמנא דאנפין עלאין נהרין בה סלקת לשבעין. מאן אנפין. אלא אלין כתרי מלכא, כד"א יאר ה' פניו (במדבר ו כה). במאי. אלא תודיעני אורח חיים, דא קבלה רזא דאוריתא מסטרא דעץ החיים דאתגליא השתא לעלמא בנהירו דע' תיקונין אלין. כדין אסתלק כלא בנעימו עלאה, דאתמר ביה ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וכו' (תהלים צ יז). ודא זוהר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י כג). כדין נעימות בימינך נצח, לאסתלקא כלא בימינא ותורה אור (משלי ו כג). כדין נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב ב). זכאה חולקהון דישראל:
קם רעיא מהימנא פתח ואמר, ר' ר' ודאי השתא איהו זמנא לאהדרא שכינתא לבעלה בהאי חיבורא. דביה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, דא אור עלאה דביה אנהירת לה לשכינתא בגלותא. וביה תסק לה מגלותא בזמנא דפורקנא. בההוא זמנא מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (שם יא ט). דאתערותא דלתתא אתער אתערותא לעילא כגונא דיליה. ובגין אתערותא דאתער השתא בהאי אור, יתער אור לעילא מח"ס לאתגלאה בעלמא. וביה יתפרקון ישראל פורקנא שלים:
קום אליהו נביאה מהימנא דאנת איהו דאתמר בך הנה אנכי שולח לכם וכו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג כג).. . . .
קם אליהו נביאה מהימנא ואמר ליה, ר' ר' והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד ז) דא ודאי איהו אור דילך דאתגליא בהאי חיבורא. דעד השתא במחשכים הושיבני (איכה ג ו) השתא והיה לעת ערב יהיה אור. בסוף יומיא בזמנא דפורקנא אתקריב. ביה העם ההולכים בחשך ראו אור גדול בהאי חיבורא. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול דא:
 
תיקונא ארבעין
הכי בקע קב"ה גו קליפין ואפיק נהורא. ואתמר ביה מי זאת הנשקפה כמו שחר (שיר ו י) מה השחר הזה יוצא ואפלה בורחת מלפניו, הכי בשעתא דבקע בקיעה דא גו קליפין, ס"א ערקת מקמיה ודאי ואתברת. ודא ולכל המורא הגדול, ואיהו המאור הגדול מסטרא דלגו. דמסטרא דלבר את המאור הקטן לממשלת הלילה (בראשיתא טו) דא גלותא, ודא הלכה דאזלת בגלותא. אבל קבלה דאתקבילת ממלכא (עי' תיקו"ז תכ"א נ"ח ע"א) המאור הגדול לממשלת היום. וביה דודי שלח ידו מן החור (שיר ה ד) דכיון דבקע בקיעה דא אתגלי נהירו. כדין ומעי המו עליו, דכמה אינון דיתכנשון לאתקרבא למלכא בהאי חיבורא בשעתא דיתגלי להו. וכדין ס"א ערקת ואטמרת, עד דתתעבר לגמרי מעלמא. וכלהו תיקונין דאתתקנו לשכינתא יתגלון לזמנא דאתי. בג"כ היינו כחולמים (שם קכו א) דהא כדין יתחזון כמה תיקונין טמירין, דלא אתידעו ולא אתגלו, ויחמון כלא בהו כמאן דחמי חלמא דלא ידע מאי איהו:
כדין (תהלים נח יא) ישמח צדיק כי חזה נקם דא מב"י, דאיהו ישרי במלה בקדמיתא.
 
(6) ספר תיקונים חדשים - תיקונא חמשין
ולכל היד החזקה. קם סבא חדא פתח ואמר, ר' ר' זכאה חולקך דתיקונא עלאה סליק על ידך בע' תיקונין אלין, דבהו יתברון ע' רברבין קמי שכינתא. והכי כלהו אומין דלהון יפלון תחת ישראל לתתא.

 האידרא קדישא

רבנן רבנן הא גלותא אתארך ותרעין אנעלו, וחכמתא אסתלקת מבני נשא, דכתיב אבדה עצה מבנים (ירמיה מטז). והא זמנא מטא דאתמר ביה כי יראה כי אזלת יד (דברים לב לו) הא זמנא דאשתכחת אוריתא מעלמא ולא אתחזיאת הלכה ברורה בכל מקום (שבת קלח ע"ב). . .
אזדרזו בתיקוניכון אתערו בלבושיכון, לבושין דיקר תוקפא וחסן מלכותא. לאתערא מילין קדישין, מילין דקשוט, דלא סטאן לימינא ולשמאלא. מילין דקדישי עליונין חדאן למשמע להו ותאבין להו תדיר. ונהורין דקו"ש יתנהרון הכא, למיהב לכו סיעתא לאתקנא תיקונא דא, תיקונא דלעלמין. דביה יהא מתגליא פורקנא לישראל, פורקנא שלים בעגלא ובזמן קריב. . . .
 
(1) ספר תיקונים חדשים - האידרא קדישא (המשך)
קם סבא דסבין אדם קדמאה פתח ואמר, זכאה חולקך וכו'. עלך כתיב הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה דג). דשאר בני עלמא בזמנא דנחתין לעלמא, מתפרשאן מאתר עלאה דלהון, כמאן דאזיל לאתר רחיק. אבל אנת אע"ג דאנת בעלמא, לית אנת מתפרש משכינתא כלל. כגונא דמשה רעיא מהימנא, דאתמר ביה ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה כח). ובתיקונין אלין יזכון ישראל לכמה נהירו עלאה על ידך וכו'. קמו כלהו ואמרו בריך אנת וכו'. סליק קלא חדא ואמר עלמין עלמין וכו':
זכאה חולקהון דישראל וכו' בדו"ד:
פתח רעיא מהימנא ואמר, ר' ר' ודאי בך כתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו (תהלים קד לא). דהא לית חדותא לקב"ה אלא בזמנא דאית צדיקיא בעלמא דמתקנין לה לשכינתא. דשכינתא אתמר בה אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן (ישעיה מב ח). שמי דא שכינתא מסטרא דלגו, דאתדבקת ביה במלכא ולא אתפרשת. ובה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט).
 
(1) ספר תיקונים חדשים - האידרא קדישא (המשך)
דמרכבה לעילא, ואתמר בה ולא במרכבה ביחיד אלא א"כ הוא חכם ומבין מדעתו (חגיגה שם). ומעשה בראשית לתתא איהו, דביה אתברי עלמא. ואנת כלא אתיהיב לך לגלאה לכלהו ישראל לאתתקנא תיקונא שלים. פתח ואמר, ר' ר' ודאי כמה תיקונין עלאין מתתקנין בהאי זוהר קדישא דילך:
דכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. דהא בזמנא דגלותא כתיב (איכה א ג). גלתה יהודה מעוני וכו'. הכא רזא, דדוד איהו ד' מיהודה. דבקדמיתא תמן הות טמירא וכיון דאתתקנת בדרגהא כדקא יאות, נפקת ונטלת שלטנו. כיון דחבו בזמנא דרחבעם אתמר אין לנו חלק בדוד (מלכים א יב טז). כדין אתהדרת ד' לאחורא בי"ד דרגין כחושבן דוד. כדין תבת וקיימת טמירא בשרשא ודא יהודה, כדין גלתה יהודה. ועכ"ד לא יסור שבט מיהודה, דא ד' דאטמרת תמן. ומחוקק מבין רגליו, דאע"ג דבטמירו קיימת, הא תדיר אזדמן חד דיכיל למיהוי מב"ד ודאי:
אבל לזמנא דאתי (ישעיה יא א) ויצא חוטר מגזע ישי, מגזע דוד לא כתיב, אלא ישי. ורזא דא יהודה, ד' נפקת מתמן לאתגלאה כבקדמיתא. ונצר משרשיו, דא מחוקק מבין רגליו. יפרה ודאי, לאסתלקא בדרגוי, דכתיב ביה ירום ונשא וכו' (שם נביג). והשתא בהאי זוהר דילך אנת נהיר ליה למב"ד דקאים בחשוכא, איהו וכמה אחרנין, דאתמר בהו העם ההולכים בחושך וכו' (יחזקאל לז יז). והשתא מתנהיר להו זעיר זעיר. לבתר תנהיר ליה בכלא. וכדין יקומון תרין משיחין בחיבורא חד, דכתיב והיו לאחדים בידיך (יחזקאל לז יז) יד החזקה. דהא כהאי צדיק דנהיר לנוקביה, הכי איהו ודאי. לאשתכחא כלא נטיל מיניה ושכינתא עבדת כלא. ואיהי יתבת לימינא דכתיב נצבה שגל לימינך (תהלים מה י). ואזלת בקדמיתא, דכתיב אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד) דהא יקרא דבעלה איהי. ואתמר מי בראש בן ישי בראש (סנהדרין קב.). דבגין דפירודא גרים ירבעם אמר לא בעינא. אבל לזמנא דאתי וסרה קנאת אפרים וכו' (ישעיה יא יג). דהא ברחימותא ובחביבותא יתקשרון ושכינתא מרזא דת"ת ובג"כ אוקיר לה צדיק סגי. דהכי אצטריך לאוקרא תדיר לאתתיה:
ועוד בזוהר דא כמה תיקונין מתתקנן בכלהו עלמין. דהא בזמנין דמילין דיליה נחתין לתתא כלהו אתנהירו ביה. וכמה חשוכא דאתתקף בהו מסטרא דגלותא נתר ואזיל. ועכ"ד לא אתפרש לגמרי ונחית לתתא אלא זעיר לזמנין. אבל כלא קאים ויחות כלא לזמנא דאתי. ועד חשוכא דא לא נחית, הכי תיקונא דא עלאה לא אתגליא לתתא, אלא כלא בזמנא חדא, דכתיב כי הנה החושך יכסה ארץ וכו' ועליך וכו' (שם ס ב). וכמה תיקונין אחרנין דמתתקנן, כלא בהאי זוהר יתתקן ודאי. וביה ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד (שם יד ט). יום דכתיב ביה יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט) מסטרא דההוא מזלא עלאה. ומקורא דכלא ח"ס דבה יתדכון כלהו עלמין. ובה כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (ישעיה יא ט). . .
והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' כי אתה תאיר נרי וכו' (תהלים יח כט). דבשעתא דשכינתא אתנהירת ממלכא, איהי נמי נהרת ודאי. ורזא דא שכינתא איהי חשך. ובזמנא דאתנהירת בחיבורא חד בהדיה, איהי נמי אתעבידת מאור גדול. ורזא דא שני המאורות הגדולים. אבל ת"ח פשטא דאוריתא איהי אור וחשך, מסטרא דיליה חבלי משיח ודאי. אבל רזא דלגו איהו כלא אור. ביה ה' אלקי יגיה חשכי (שם). וביה יזכון ישראל לתיובתא ודאי, וישתיזבון מאלין חבלין, בזוהר קדישא דילך ובההוא דרשב"י בוצינא קדישא. זכאה חולקהון דישראל בהדייכו בעלמא דין ובעלמא דאתי.
 
 תיקונא שבעין :
עד דאתתקם כלא באתריה, שכינתא בתלת עלאין ודא סגולתא, עטרה דהדרת ליושנה ודאי, בחילא דזוהר דא ותיקונין אלין דילך:
קם אדם קדמאה סבא דסבין פתח ואמר, ר' ר' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. בחילא דזוהר דא קדישא, דביה והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו). ורזא דמלה השתא סיהרא לא נהרא וצריכה לקבלא מן שמשא. אמאי. אלא בגין דאור כד נפק אשתאר גניז לעילא. כדין אשתאר לעילא אור, לתתא חשך. בהו ויבדל אלקים בין האור ובין החשך (בראשית א ד). אבל בחילא דזוהר דא, אתפשט נהורא ונטיל כלא בתוקפיה. כדין כלא יב. ע"ע לעיל צ"ד ובמצויין שם. איהו אור. והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד ז). בג"כ והיה אור הלבנה וכו'. כדין יזהירו לאחריני, יזהירו לסיהרא כזוהר הרקיע דא שמשא:
. . .
אלא סגולתא, אלין תלת אבהן דמתחברן ביה לאשלמא לישראל פורקנא שלים. וכלא בחילא דהאי זוהר קדישא ותיקונין אלין דילך. דבהו כתיב פקח עיניך וראה שוממותינו (דניאל ט יח). אלין תרין עיינין. חד אתפקח בע' תיקונין דרשב"י בוצינא קדישא. ודא עינא ימינא לשיזבא לישראל בגלותא. עינא תנינא בע' אלין דילך. ודא עינא שמאלא דאתפקח על אומין דעלמא לנטלא מנהון נוקמין. כדין פקח עיניך וראה שוממותינו. זכאה חולקהון דישראל בהדייכו בדו"ד:
. . . .
ג"כ ולא יהיו עוד לבז. כדין והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. דהא בנהירו דזוהר דא דאתגליא ייקום קב"ה לאתגלאה לאלין דקיימין לבר לכנשא להו. בג"כ יזהירו כזוהר הרקיע. ומצדיקי הרבים ככוכבים, אלין יהון מצדיקי הרבים, כל אלין אחרנין דמתתקפן בנהורא דא, ככוכביא סגיאין לאתמשכא אבתריה לסלקא לעילא.
תיקונא שבעין (סוף)
קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ר' ר' בך כתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו (שם קדלא). יהי כבו"ד אלין ל"ב נתיבות חכמה. ישמח ה' במעשיו אלין נש"ב יין המשמח. דהכי אתעטר מלכא בעטרוי בימינא ובשמאלא כדקא יאות. ישמח ה' במעשיו, ביי"ן דא דאיהו ע' תיקונין אלין. בהו אתמר בשכינתא שמע שם ע'. בהו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו ד) ביחודא עלאה קדישא וכו':
 
 
 
 
 
ויעבר אלוקים רוח על הארץ: ס"ת רמח"ל
 
שמעתי הרב יוסף פינץ
 
 
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
טו"ב בשבט התשס"ה
 
רמח"ל הארה חדשה
אגרות רמח"ל סי' טו  [עיקר התיקון ע"י הזוהר]
אך תיקון הזוהר הוא העולה על כולם. והנה סודו הוא הוא הפנימיות עצמו, כי כל הפשט בחיצוניות הוא, וכאשר כל ההנהגה עיקרו בפנימיות - על כן עיקר התיקונים הוא הזוהר. ויותר בפרט אבאר הדבר. כי הזוהר הוא דוקא בחי' הטפה היוצאת מן היסוד, ועל כן נקרא זוהר הרקיע. וכבר נודע, שכל ההנהגה ע"י הזיווג היא, וכולה נכללת בהשפעת הטפה. והנה כשיהיה זכות, שהטפה הזאת תגיע בחינתה עד למטה בעולם השפל - הנה כל הדברים יהיו מתתקנים על ידה תיקון גדול. כי בה נעשה הכל לכל הצדדין. והנה זכה רשב"י להיות הכלי האמצעי להמשיך תיקון זה, ועשה הזהר.
אבל האמת, שלא יצא אלא חלק אחד אור מאותה הבחינה, וזה לצורך מה שיקיים ישראל וכל העולם בזמן הגלות. אך התיקון האמיתי הוא שיהיה ענין זה קיים תמיד, שלא יפסק. כי כן ההשפעה תצא חדשה, בסוד "חדשים לבקרים" כי זה סוד המן הבא בזכות משה, שהוא כללות הס' [השישים] ריבוא, וממשיך השפעת הזיווג בכח כלם כאחד.
והנה אחרי הרשב"י ע"ה [עליו השלום] חזרה הס"א וסיתמה, כי לא היה תיקון אלא לשעה. וסוד הענין: כי התיקונים הנעשים לפי ההכנה שנשלמה במקבלים - זה יעמוד, כי נמשך מכח היות הדברים בהקבלתם כראוי. אבל יש פעמים שלפי המדרגה המתעוררת - תתגבר הארה העליונה, ומבלי הכנת התחתונים תתגבר ותעבור ותעשה הדבר ההוא. ואז לא תעמוד הרבה, כי תסתלק אחר כך. אלא שתיקונה ישמר לימים ארוכים להתגלות. והאות על זה: גדלות יציאת מצרים. ועל כן אחר רשב"י נסתמו הדברים. ואחר כך בהגיע מדרגות הארות להאיר נראו תיקונים אחרים. עד שבא האר"י זלה"ה , ואז האירה הארה מבחינת ההארה הראשונה, שהאירה בזמן הרשב"י עליו השלום. ואז ניתן לו לפרש דוקא ענין הזוהר של רשב"י עליו השלום, והוא שלימות הארה הראשונה.
והנה יראה כבוד תורתו, שלא דמתה ההכנה שהוצרכה לרשב"י להכנת האר"י. כי לזה הוצרך מערה ועל ידי בריחה ובזקנותו, ולזה הוצרך פרישות מבחירתו בילדותו. וכמה אחרים, שעשו פרישות וסגופים וחסידות יותר שנים ממה שעשה האר"י זלה"ה, ואף על פי כן לא הי כמוהו, ולא קרוב אליו.
אך האמת, כי כמו שיש הרבה קצים לגאולה, כי בהרבה מדרגות יכולים להגאל, כמו שכתב האר"י עצמו בענין "וירא ה' כי סר לראות" ולפי המדרגה הגואלת - כך הם סדרי הגאולה. כך הוא בכל הארה, שלפי המדרגה המאירה - כך היא ההכנה הצריכה לה. והנה מזמן האר"י והלאה עמדו גדולים בישראל, וכלם מבחי' ההארה ההיא שנסתלקה באותו הזמן. והלכו הדברים מדור לדור.
והנה עתה אגיד להדרת כבוד תורתו אמרים אמת, כאשר הודיע ה' אלי על דברת כבוד תורתו, כי ראש שבטי ישראל הוא. וכבר זיכהו ה' להיות שמו הטוב הולך עד אפסי ארץ. אך תלמידים מובהקים לא זכינו שיעמדו לפניו. ומאת ה' כל דבר - אם קטון ואם גדול הוא. אך אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו. על כן לא אומרים אלא ראשי פרקים, מה שאי אפשר זולתם, להראות לכבוד תורתו אמתו של דבר: כי עד כבוד תורתו הגיעה ההארה מהארת האר"י זלה"ה, ובהיות כבוד תורתו משרש קין, משרש יחזקאל הנביא, ובו נשלם תיקון ההארה הראשונה - על כן הנה בעוונותינו חטאינו הוא נשא, ומכאובינו הוא סבלם. וגם העברת הערלה נמסרה לו. כי "האי מאן דבמאדים" וכו', והוא משרש גבורה אשר זכרתי.
אמנם בהיות כבר שלם התיקון הראשון - על כן לא היה צורך לתלמידים אחרים, כי אין צורך לאותה ההארה להתפשט עוד.
[רמח"ל הארה חדשה מעין הארת הזהר]
ועתה ברצות ה' להיטיב לעמו רצה לגלות עוד אורה חדשה מבחינת הזוהר גם כן, שהוא מהארת הטפה כנ"ל. והוא בחסדו בחר בי. ומה אומר בזה, אם על הכנתי ידרוש? הן אמת, שרק חסד ה' עשה זאת, ולא כהכנתי. אך האמת הוא, כי שנים שקדתי על ענין היחודים ליחד יחודים, כמעט בכל רביע שעה יחוד אחד, כאשר אני מתמיד גם עתה ת"ל. וגם ראיתי לעמוד בטהרה. אך תעניות לא עשיתי הרבה, כי אם זאת היתה לי - התמדת היחודים. ושרש הכל - הארת המדרגה אשר שלטה בזמן ההוא, ולקח הקב"ה אותי לכלי כאשר חפץ.
[גילוי המגיד לרמח"ל]
אך הצעת המעשה בקיצור. ביום ראש חודש סיון התפ"ז , בהיותי מיחד יחוד אחד, נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: "לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא". ומעט עמדתי מרעיד, ואחר נתחזקתי. והקול לא פסק, ואמר סוד מה שאמר.
ביום הב' בשעה ההיא השתדלתי להיות לבדי בחדר, וחזר הקול ואמר סוד אחר. עד שאחר כך ביום אחד גלה לי שהוא מגיד שלוח מן השמים ומסר לי יחודים פרטים לכוין בכל יום. ואז יבא. ואני לא רואה אותו, אלא שומע קולו מדבר מתוך פי. ואחר כך נתן לי רשות לשאל גם כן. ואחר כך כמשלש חדשים נתן לי תיקונים פרטים לעשות בכל יום, כדי שאזכה לגילוי אליהו ז"ל. ואז צוה לי לחבר ספר על קהלת, שהוא היה מפרש לי הסוד של הפסוקים כל אחד. ואחר כך בא אליהו, ואמר סודות מה שאמר. והוא אמר שעתה יבוא מט' שרא רבא. ובבואו ידעתי שהוא הוא, מפני דברי אליהו שאמר לי . ומאז והלאה הכרתים, כל אחד בפני עצמו. וגם יש נשמות מתגלות, שאיני יודע שמם. ובכתבי החידושים אשר אומרים, אכתוב היום האחד אתי. וכל הדברים האלה בנפלי על פני אני עושה. ורואה את הנשמות האלה הקדושות, כמתוך חלום ממש בצורת אדם.
ובאמת ובאמונה אני אומר, שעדיין לא הגעתי עד מחצית השגת האר"י זלה"ה, רק שהוא לא הורשה לכתוב, ואני צוויתי לכתוב. ואני גילה לי, ת"ל, המגיד בפנימיות החכמה דברים נפלאים, אשר לא נודעו מהרבה. כי דברי האר"י סתומים מאד. ובפרט ענין הקשיא איך קו הא"ס יעבור בתוך עשיה.
 
 
 
 
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ענין של אריך  והקשרו עם השכינה
תשס"ט
 
אדיר במרום: ונמצא שבזמן קריעת ים סוף היה למטה במקומו כנ"ל. אבל באמת כתיב, דבר אל בני ישראל ויסעו (שמות יד, טו), והיינו שיסעו אל העתיקא, ואז, ואתה הרם את מטך (שם, טז), שמשם קיבל כח המטה, לקרוע את הים. אבל הענין הוא ששתי פעולות נמצאו כאן, א' מסטרא דעתיקא, וא' מסטרא דז"א. אך ז"א לא עלה כלל אל העתיקא, וגם לא נכנסו בו מוחין כיציאת מצרים, אלא הוא עמד במדרגתו. אלא שהעתיקא מלמעלה נגלה למה שנגלה לתת כח אל הז"א, ואז הים נקרע מצד א"א, והנקמות נעשו מצד הז"א: [על הים ראו אותו כבחור]
אך עדיין היה צריך תיקון אחר, כי היה צריך שהז"א מצד עצמו יתוקן אפילו בהיותו למטה, וגם בלא צורך הארה וסיוע העתיקא. וזה הענין היה במרה, כי אז נסתר הא"א ונשאר הז"א במקומו לבד. והמים היו מרים, וישראל לא היה להם להתלונן, אלא לשאול ולדעת מה זה, ואז היו יודעין דרכי המקום ב"ה כראוי. והם התלוננו. אבל מיד, ויורהו ה' עץ (שמות טו, כה) וזה העץ היה הרדופני, כי היה מצד הדין למטה. אבל כך רצה המאציל ב"ה, שיתוקנו הדברים כך, שאפילו למטה יהיה טוב לישראל, כי כל הדינים יתוקנו. וזה סוד, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך (שמות טו, כו). שיש קושיא על זה הפסוק - אם אין מכה רפואה למה. אך סוד הענין, כי במצרים נלחם בסוד זה הקטנות, ובאמת הוא דין שמשם יוצאין המכות והחלאים. אבל לישראל הוא טוב ואינו מכה, כי לגביהם הדין נמתק. ולכן, כל המחלה אשר שמתי במצרים, אף על פי שאתה תראה המדרגות כך כמו דין שמהם יוצא המחלה במצרים, הנה לא תירא שיהיה כך לך. כי אם שמוע תשמע וכו', אז אפילו הדין הגדול יהיה טוב לך, ורק רע לס"א ולאומות העולם. וזהו, כי אני ה' רופאך, והבן היטב:
והנה שם נתן הקב"ה מצות לישראל, שכתוב, שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו (שמות טו, כה), והם שבת ודינין. והענין, כי באמת אף על פי שהז"א הוא במקומו, מגיע לו התיקון מאריך. וסוד השבת הוא מה שהז"א עולה בו ועתיקא מתגלה. אבל כל החול נתקן מכח השבת, ואז אפילו בימי החול יש קדושת השבת. ונמצא שניתנה המצוה לפי המעשה. והנה הדינין הם בז"א עצמו במקום המלחמה, והם עשוין להרחיק הס"א. ובדינין נאמר, אשר תשים לפניהם, ולא לפני גוים (גיטין פח ב). וגם בשבת, גוי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נח ב). נמצא שהם תיקונים דווקא לבני ישראל, שאין לאומות העולם חלק בהם. והוא ממש ענין, כי אני ה' רופאך, שבחינת (המלחמה) [המחלה] לאומות העולם לא יהיה רע לישראל, אלא טוב להם:
והנה משם נסעו לאלים, ואלים הוא יסוד אי', ושם מצאו תיקון גדול שהוא סוד, שתים עשרה עינות מים וכו' (שמות טו, כז). והענין כי כאן יש שרש גדול לישראל שבו הם שולטים על כל אומות. והסוד הוא, כי הנה באי' יש שם יקוק, ומן השם הזה נעשו י"ב צירופים, והם שורש לי"ב שבטים. והנקודות עולין ע', ובכחם נוטלין ישראל כח האומות לשלוט עליהם. וזהו, שתים עשרה עינות, כי הם ביסוד אי' הנקראת ע' רבתא, והם חנו שם על המים, בסוד התיקון שלהם, ושם נתחזקו חיזוק גדול. והוא סוד, מי כמוכה באלים ה' (שמות טו, יא), כי כאן באלי"ם זה, שהוא סוד א"ל מ"י, נודע איך כל הכח הוא של הקדושה וישראל. כי הרי כל ע' שרים וכל האלהים אינם נמשכים אלא מן הנקודות האלה, והם צריכין להכנע אל הקדושה ולהשתחות לה' בהדרת קדש. והוא סוד, מי כמוכה נאדר בקדש (שם):
והנה עד כאן נתקן תיקון ז"א במקומו, אף על פי שנסתר הא"א, והיה צריך ליתקן כמו כן הנוקבא. וזהו שבאו פעם שנית אל נסיון של המים, וזה היה ברפידים, ושם נעשה התיקון בסוד הצור. והענין, כי צור היא הנוקבא מצד הדין בסוד הסיתום, דרך נחש עלי צור (משלי ל, יט). ואינו מוכן להוציא המים, כי היא בסוד יונת אל"ם, סוד מ"ם סתומה מפני הנחש. והוא סוד, אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי (תהלים לט, ב). והנה שם במקום שבאו, שם היתה השכינה עתידה ליתקן בסוד זה, כמו שנתקן ז"א במרה, אלא שהתלוננו ורבו. והאמת הוא שזה נמשך מפני שרפו ידיהן מן התורה, שהוא פירוש רפידים, כמו שדרשו רז"ל, שרפו ידיהם מן התורה (מכילתא שם). ומזה נמשך שנתגברה בהם הס"א וגרמה מריבה. ותראה שבמרה לא היתה אלא תלונה, וכאן נעשית אפילו מריבה, שנתגבר הקטרוג הרבה, עד שמשה אמר, עוד מעט וסקלוני (שמות יז, ד):
ותראה הפסוק שאומר, ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה' (שמות יז, ז), ונמצא שמשנה הסדר מראש הפסוק לסופו. אבל הענין הוא, שודאי הוצרך לתקן זה הענין, אבל לא נתקן היטב כמו במרה, אלא במטה, והוא נמשך מכח העתיקא שנגלה על הים. ואם היה נתקן היטב היה נעשה בריבוי. והוא כי על הים נגלה א"א, ולא להעביר שליטת הז"א, אלא א"א פעל מה שפעל לקרוע את הים, וז"א להלחם. אבל מכח אותו הגילוי היה צריך שיהיה תיקון למדריגות במקומם. ועל כן בלא גילוי אחר, מיד היה צריך שיהיה תיקון. וכיון שהיה בקטרוג על כן הוצרך גילוי אחר של העתיקא, ובכח על ידי המטה:
והנה ישראל אמרו שרוצין לדעת באמת מהו זה הענין, אם א"א פועל בהם אם לאו. וזהו נמשך מפני שהאורות היו מגיעים להם מן העתיקא, אבל בסוד אתחזי ולא אתחזי, ולכן לא נקבע בלבם דבר ברור. וכיון שראו חסרון המים, מיד התחילו בתלונה, לדעת אם באמת א"א הוא המנהיג. אך אחר כך כשנתקן הכל, הנה נתקן ענין המסה עצמה, שהוא בחינת חסרון המים, וגם הקטרוג הנמצא שם במריבה. ולכן נקרא מסה ומריבה, והוא לתקן על ריב בני ישראל ועל נסותם, כי מן הריב באו למסה, ובתיקון המסה נתקן ענין קטרוג הריב, והכל בגילוי העתיקא שנגלה. אמנם צריך שתדע, כי אם לא היה זה הקטרוג הנמצא שם במריבה, היו גם ישראל מקבלין התורה ברצון בלא כפיית הר כגיגית. אבל כיון שהוצרך כח לצור, הוצרך כח גם כן לקבלת התורה. וזהו גם כן שהתיקון גם כן לא נשלם היטב. אבל לעתיד לבא יהיה נתקן, בסוד, כי תורה מאתי תצא (ישעיה נא, ד), שהוא חידוש התורה בתיקון שלה.
 
אדיר במרום:ובאמת סוד השבת הוא סוד הגילוי דא"א, ונכללין בו או"א שהם התפשטות המזלא כמבואר במקומו. ובהיות השבת בסדר הימים, גורם שבכל זמן גם כן יוכל להגלות הרצון הזה לפי צורך המתפלל, והבן היטב:
 
פינות המרכבה פינה ג':כאן סוד גדול, מלכות ודאי קשר כל העולמות והפרצופים - כתר מלכות, מה שנעשה בסוף - נעשה בראש. בהתברר המלכות למטה, יתגלה אור א"א שלא היה יכול להתגלות, כי אע"פ שאינו צריך לתיקון התחתונים, אך כדי שיתגלה צריך זכותם ודאי. וס"ז, "והביאה אל בני אהרן הכהנים", הם היוצאים מאבא עלאה, כמה אורות, שבהם, "ה' בחכמה יסד ארץ". ובהתברר המלכות, מגיע תיקון אל אבא, והיינו חכמה עלאה חכמה תתאה, והוא יכל להתגלות אז. ועוד משם מתעלה עילוי על עילוי, עד שמגיע עד א"א, והיא כתר מלכות. לפיכך, "וקמץ משם מלא קמצו" - בסוד הכתר ודאי. ומכאן נמשך השלום הגדול שיהיה לע"ל, וס"ז, "ושבתי בבית ה' לאורך ימים" מצד א"א, והוא שלום - שע"ו, ש"ע נהורין שלו: [ז"ס הקמיצה שלימד מרדכי בעת שליטת הצורר המן]
והנותרת מן המנחה לאהרן למשה לכל ישראל, ס"ז, "כי מלאה הארץ דעה את ה'", כי יתגלה א"א בכח, והוא שבת קדש. ואז, "קדוש יאמר לו". וישראל יהיו בטלים ממלאכה, כי שבת הוא להם, אלא "ועמדו זרים". וחול צריך שיכין לשבת - הם אומות שהם חול. ומא"א יהיה ראשית התנועה, ואו"א יהיו מתנהגים אחריו, והיינו קדש קדשים. וזה הוא פרי האש שטהר את ישראל בגלותם, וזה, "מאישי ה'" ודאי. ואז ודאי יאמר בשכינה, "כלך יפה" וגו', כי ודאי בה תלוי הכל, כשהיא מתבררת. אז כל מה שפונה אליה הוא יפה, יפה בלי חשך למטה, יפה בבירור יותר גדול למעלה, רעיתי ודאי, כתר מלכות:
"ומום אין בך", ואז יראה - "ומום אין בך", שלא יש מום בישראל.
פי' זהר משפטים :וישראל אע"פ שהם באמת עיקר הבריאה בסוד כ"י, אינם מתגלים ונודעים, ואין נראה שהכל פונה ביחוד אליהם. אך האמת כך הוא, שאין פניתו אלא להם, אפילו בהסתר פנים זה. וזה כי הנה העולם הזה נברא בדרך חול, ואע"פ שכל ענין הבריאה והטבע כבר פי' במ"א איך אינו אלא התפשטות של קדושה שמתפשטת השכינה בתחתונים, אבל אינו מתגלה כן, אלא אדרבא, כל עניני העולם חול, וכן הס"א שולטת בעולם בסוד יצ"ר, וההיזקות, והאומות. וכל זה תלוי במרכבתו של מט"ט, שהוא מלביש הנהגתו בתוך קליפת נוגה שהוא חול, וכן באה אח"כ ההשפעה עד הכוכבים, ומשפיעים לעוה"ז, בסוד טוב ורע. וכן ניתן מקום לס"א לעשות גם היא פעולותיה; וכל זה הוא סוד בגדי חול. וז"ס ל"ט מלאכות של חול, שהוא מה שקליפת נוגה שולטת בעולם, וזה נקרא מלאכה, דהיינו ההתלבשות הזה של קליפת נוגה היא מלאכה, שהיא ענין הטורח, והקושי שיש בדברי העולם תלוי בזה. כי מה שהוא בסוד קליפה יש לו כובד ועיכוב הרבה, כי שאר הקליפות הקשות מתדבקות, וצריך להעבירם, שהם כולם מניעות. אך מה שהוא חוץ מהתלבשות זה, אין שם טורח כלל. ועקרי עניני העמל הזה ה"ס הל"ט מלאכות. והאמת, כי זה נמשך מסיתום, כי במקום שצריך לעבור דרך קליפה - נסתם האור, וקשה להוציא הדבר אל הפועל, וצריך מלאכה ממש להוציא הכח הצריך, כי כל הלבשה גורם סיתום ודוחק, וזה פשוט:
ואמנם כל זה הוא במט"ט, אך מצד צדיק כשהוא שולט, ממנו כל הדברים במנוחה בלא התלבשות ובלא קושי. ובשבת ששולט צדיק נא', "וינח ביום השביעי", וע"כ ל"ט מלאכות אסורות בשבת, ולא שבשבת לא יהיה עוד טורח לעולם, אלא הענין הוא, כי לע"ל יהיה כך, שהוא שבת האמיתי, ועכשיו הוא דוגמא למה שיהיה לע"ל. ולפי שאלה הל"ט מלאכות הם שרשי הענין הזה שאמרתי, צריכים אנו להתרחק מהם, שלע"ל אח"כ נזכה לשבת האמיתי:
והנה כל הנהגת התחתונים נשרשים במלכות, ולכן מלכות נקראת מלאכה, והיינו כי מצד מלכות בהיותה בלתי מבוררת הוא הענין הזה של הטורח. אבל המלכות בבירורה היא מנוחה [בהתלבש בה א"א- האהבה], ועליה אמרו בתיקונים (כ"ח) [בהקדמה עמ' ט"ו] "דאית ליה לעילא מרכבה לקב"ה דאיהי מלאכה דיליה", והיינו המלכות היא מלאכה, שהיא הוצאת הג' אותיות יק"ו לפועל, כמ"ש שם. אבל מצד מט"ט - השכינה שממנה ההנהגה כנ"ל נקראת מלאכה של טורח. והנה קוב"ה ושכינתיה מתלבשים במט"ט, ואז ההנהגה הנראית אינה אלא "עולם כמנהגו". אבל מבפנים, האמת הוא, שהכל הוא בשביל ישראל, והולך הכל לתיקונם של ישראל. ואמנם להיות מט"ט נברא לצורך המלאכה הזאת, נקרא עבד, והיינו כי כבר שמעת שכל ההנהגות תלויות בשכינה. ונמצא שגם ענין זה של מלאכת החול תלויה בה, ונקראת היא מלאכה. והנה הטיל הקב"ה את המלאכה הזאת על העבד הזה לעשותה, וענינה ענין קשה:
והעיקר, שיש הפרש גדול בין עבודת המלאכים לעבודת הצדיקים, והוא סוד בנים ועבדים. כי הצדיקים בעבודתם מתדבקים בשכינה בסוד זיווג, ונמצא שכל מה שהם עושים, עושים בדרך התדבקות ואהבה, אך מט"ט וכל שאר המלאכים אין להם התדבקות וזיווג זה כלל, אלא נקרא שעומדים תחת השכינה, ונושאים משאה באימה ויראה, שהוא אימת הרב שיש על העבד, והם משרתי הבחינה הזאת שבמלכות הנקרא מלאכה, שבה אין שייך ההתדבקות והזיווג. אלא נשוא משא כמ"ש וצריך לכוף הראש תחתיה, ולקבל עולה עליהם, להוציא לפועל המעשים ההם, שהם עניני המלאכה הזאת. ותראה לקמן במאמר - שכל ישראל הם בסוד בת יחידה, כי כלם הם בבחינת ההתדבקות והזיווג, לא בבחינת עבודת המשא:
ונמצא שענין מלאכתו זאת תלויה במה שהוא מנהג העולם הזה הגשמי בגשמיותו, בכל עניני טוב ורע שבו, החומריות העב שלו. ובדרך הזה אין יש התדבקות, אלא מלאכה ועבודה כמ"ש. אך הנשמות הם בסוד התיקון העליון של המאורות, מה שלא יש למלאכים, ולכן גדולים צדיקים ממלאכי השרת, והם נקראים בנים, כי השכינה שהם מתדבקים בה היא להם כמדריגת, "לא זז מחבבה עד שקראה אמו", והם בסוד יסוד ממש המתחבר בשכינה, ועושה כל המעשים בדרך אהבה כאיש לאשתו, לא כעבד לרבו.
 
 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הערות והארות לטו"ב בשבט
 
מהי המטרה של אסיפה זו?. . . זה לו רק זכר
מה הקשר ביננו? . . . תורת הרמח"ל, שכל בלבד??
מה יעודה של תורת הרמח"ל?    . . . גילוי יחודו
מה העבודה המשותפת שלנו? זהר הקדוש, מסילת ישרים, אדיר , קל"ח, תקט"ו תפילות [תורת הרמח"ל- לימוד והו"ל]. . .חסר: תיקון מעשי -  לחשוב מחשבות עבור תיקון האומה וגילוי יחודו.
 
 
הקדמה לתכנית: אלפיים שנה של תורה נגמרו, אלפיים משיח, ועוד לא נושענו, מה זאת רוצה ה' מעמו ? עד עכשיו למדו תורה , תורה זו היא בבחינת יניקה קטנות קיום. תיקונים נעשו ועיקרם זו"ן . לא מספיק, מה עושה אימא? תשובה טהרה, מה עושה אבא? חכמה. מה עושה כתר – אריך  זה הקדושה , זה התיקון שצריך היום .
תכנית: להכין דפי הסבר לאומה: על התיקון הכללי, האמונה של יחוד השלטון. לת"ח : הקשר בין אריך לנוקבא, שער הנ', תיקון המלכות וכו' ועלייתה, למה זקוקים לאחדות העם, למה זקוקים לכל הארץ.
 

 
 
 
 
 
 
 
טו"ב בשבט תשס"ז
 
אדיר במרום : וכל זה היה נמשך כי שורש הראוי להוציא הס"א היה מתערב שם. ובאמת מקומו היה באלה הנ"ה שהם לבר מגופו. ושם כתוב, שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים (קהלת ד, יז). כי הרגלים הם ההולכין מן הז"א אל הנוק', ושם צריך שימור מן הס"א הרודפת אחר הרגלים, בסוד, נחש כרוך על עקבו (ברכות ל ב). והנה זהו סוד התיבה שנאמר בה, תחתיים שניים ושלישים תעשה (בראשית ו, טז) ואמרו רז"ל, תחתיים לזבל (סנהדרין קח ב) והוא סוד גדול. כי אין הס"א נאחזת אלא אחר הרגלים, כי בכל מקום שתתאחז, ברגלים שבם היא נאחזת. והנה כאן גם כן בסוד הרגלים האלה היתה נאחזת, וזה היה גורם שלא ינלה ללכת אל הי"ם, כמ"ש. והנה על זה הסוד נאמר, ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום (בראשית לו, לא), שזה סוד מל"ך ומל"ך - מלכים מלכו. ועד כאן לא היה השבירה, אלא בבחינת ימלך שהם הנ"ה כנ"ל, והוא סוד, וימלוך וימת, כי זהו מה שהיה גורם השבירה:
אמנם צריך שתדע, שכנגד אלו הג' בחי' מלכות הנזכרים פה, מלך מלך ימלך, יש בחינת מלכות אחר, והוא בסוד מלך לבד. כי מה שהיה בכאן בסוד רשות הרבים נעשה הכל בסוד רשות היחיד. והוא בחינת צ' דצלם, שהוא מנין מלך. והוא כשאי' נכנסת בתוך הז"א ומחברו בסוד רשות היחיד. והנה על זה המלך נאמר, לפני מלך מלך לבני ישראל. ותדע שבזמן שעלו ישראל מן הים, אז היו יכולים לתקן ענין השבירה. והוא שאמרו, ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו, יח), לתקן זה הימלוך. אבל טעו, כי היו צריכים להחזיק בבחי' המלך דצ' דצלם, והיה נתקן בתיקון גדול. אבל הם חשבו לתקן הנפגם, ואז ישאר הכל מתוקן. והנה באמת נתקן לפי שעה, אבל חזר ונתקלקל. וזה סוד גדול, והוא מה שאמרו במדרש, אלמלא היו אומרים ה' מלך עולם ועד, לא היה אומה ולשון שולטים בהם (יל"ש ח"א רמז רנג). ועוד אפרש לך זה בס"ד. והנה מלך זה נקרא, מלך לבני ישראל. והסוד, שישראל הוא ז"א בתשלום פרצופו, וכל הספירות שלו נקראים בני ישראל. והספירות האלו שהם תשעה, מהם נעשה זה המלך שהוא הצ' דצלם, שהם הט' ספירות דז"א במוחין דאי' שבתוכם, הקושרת אותם. ותדע שאינו אומר, מלך בבני ישראל, אלא, מלך לבני ישראל. כי הוא עצמו מלך לבני ישראל, שהוא המלך מבחינת בני ישראל כנ"ל. והנה המלכים הראשונים לא היו כך, כי לא היו מבחינת הספירות כזה, אלא מצד הה"ג מן המ"ן, או הצ' דמנצפ"ך. אבל מלך דצלם הוא לבני ישראל כנ"ל:
סוד השבירה: הוא הניתוק או הבירור של אצילות מצד אחד והלבושים מצד שני , גילו מציאות הבריאה. קריעת ים סוף. מלך = נקודים לפני השבירה, מלך= השבירה, ימלוך אחר תיקון השבירה.  במלך מתחבר הסיבה (האור) – סוד אימא, והענף (הכלי) – הנבראים.  הכל כאחד
ענין הזהר: לפי הרמח"ל, כל יום יש מאור חדש שמשפיע לעולם, ולפי טיב המאור והפגם שהגיע אליו, כך ימשכו למטה תיקונים בעולם הזה. תיקונים אלה הם מעין כתיבות שנעשו על ידי הצדיקים שבכל דור ודור.  "אך תיקון הזוהר הוא העולה על כולם. והנה סודו הוא הפנימיות עצמו, כי כל הפשט בחיצוניות הוא, וכאשר כל ההנהגה עיקרו בפנימיות - על כן עיקר התיקונים הוא הזוהר. ויותר בפרט אבאר הדבר. כי הזוהר הוא דוקא בחינת הטיפה היוצאת מן היסוד, ועל כן נקרא זוהר הרקיע. וכבר נודע, שכל ההנהגה ע"י הזיווג היא, וכולה נכללת בהשפעת הטפה. והנה כשיהיה זכות, שהטיפה הזאת תגיע בחינתה עד למטה בעולם השפל - הנה כל הדברים יהיו מתתקנים על ידה תיקון גדול. כי בה נעשה הכל לכל הצדדין. והנה זכה רשב"י להיות הכלי האמצעי להמשיך תיקון זה, ועשה הזהר.אבל האמת, שלא יצא אלא חלק אחד אור מאותה הבחינה, וזה לצורך מה שיקיים ישראל וכל העולם בזמן הגלות. אך התיקון האמיתי הוא שיהיה ענין זה קיים תמיד, שלא יפסק. כי כן ההשפעה תצא חדשה, בסוד "חדשים לבקרים" כי זה סוד המן הבא בזכות משה, שהוא כללות הס' [השישים] ריבוא, וממשיך השפעת הזיווג בכח כלם כאחד. והנה אחרי הרשב"י ע"ה [עליו השלום] חזרה הס"א וסיתמה, כי לא היה תיקון אלא לשעה. וסוד הענין: כי התיקונים הנעשים לפי ההכנה שנשלמה במקבלים - זה יעמוד, כי נמשך מכח היות הדברים בהקבלתם כראוי. אבל יש פעמים שלפי המדרגה המתעוררת - תתגבר הארה העליונה, ומבלי הכנת התחתונים תתגבר ותעבור ותעשה הדבר ההוא. ואז לא תעמוד הרבה, כי תסתלק אחר כך. אלא שתיקונה ישמר לימים ארוכים להתגלות. ".
 
 
 
 
 

 
טוב בשבט   התשס"ח
חכמה ונוקבא
ענין ח"ס: קל"ח קיא:
אבא ואימא הם התפשטות חכמה סתימאה בסוד חד"ר הכלולים שם, אחר שנתפשטו בסוד הדיקנא. ונשרשים בסוד מזל נוצר ומזל נקה:
אחר שביארנו כבר שורש או"א, נבאר עתה או"א:
א. או"א הם התפשטות חכמא סתימאה, כי לפי שורש הוצאת הז"א - ח"ס היא הכוללת כל החד"ר שבכל התלת רישין, בסוד יו"ד ה"א וא"ו, שעולים ט"ל, שיש בח"ס, שה"ס טלא דבדולחא. ושם שורש כל ההנהגה הזאת שלמטה. ותראה שח"ס הוא דין בסוד התלת רישין, והיא נהוגה מגבורה דעתיק. על כן שם משתרשים כל הענינים האלה שלפניה. והיא הנוק' של א"א, כי כתר הוא הראש, הצד הימיני, שהוא הזכר שבו, והיא ראש לצד השמאל, שהיא הנוק'. וכל זה מפני התלבשות חסד וגבורה דעתיק בהם. והנה חד"ר אלה שבח"ס צריכים להתפשט ולהשתלשל, ושלשולם דרך הדיקנא כנ"ל.
תיקונא חמיסר:
ולכל היד החזקה בזמנא דייתי מלכא משיחא, דאתמר בההוא זמנא חזקו ידים רפות (ישעיה לה ג) דידין צריכין לסלקא לעילא, דאתמר בהו שאו ידיכם קדש וברכו את ה' (תהלים קלד ב).. . . [עליית השכינה עד הכתר]
קם מט"ט שרא רבא ואמר ולכל היד החזקה בזמנא דייתי מלכא משיחא, דכדין כלהו נהורין יהון מתתקפן בתוקפייהו, מה דהוו חלשין בגלותא, בזמנא דיתעבר חויא דא לגמרי מעלמא, ויתתקן כלא בתיקונא שלים:
קם רעיא מהימנא פתח ואמר, ר' ר' זכאה חולקך דכתיב בך סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם (תהלים כה יד) אלין ע' אנפין דאוריתא דאתמסרו לאתגלאה בתרין, ליריאיו ודאי. חד רשב"י בוצינא קדישא וחד אנת וכו'. דבשעתא דשבעין תיקונין אלין אתתקנו בקדמיתא, שכינתא דאיהי בת שבע אתתקנת בכלהו דרגין עלאין. מתמן ולהלאה חכמתא אתפשטת בכל עלמא, דכלא אתתקן ברזא דא כדקא יאות. אבל איהו שארי מלה, והשתא אנת משלים לה. וכדין אתמר ובריתו להודיעם, דא ברית דאתמר ביה אם לא בריתי יומם ולילה וכו' (ירמיה לג כה). דהא אתר דא איהו אתר דביה כלילן כלהו רזין דכלהו עלמין עלאין ותתאין, כלהו סדרין דלהון, כלהו תיקונין דלהון. ואי לאו דאתתקנו בההוא אתר, לא נפקין לבתר באתרייהו, בג"כ חוקות שמים וארץ וכו', ודא ברית. ובריתו להודיעם, דהא לכו אתמסר תיקונא דא, תיקונא דכל עלמין בנהירו דזוהר עלאה דקאים לפרנסא לכלהו עלמין. זכאה חולקכון:
 
ספר תיקונים חדשים - תיקונא תלתין ותשע
ר' ר' ודאי שכינתא השתא איהו זמנא לסלקא לה ליושנה דא. בע' תיקונין אלין. דבהו תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך (תהלים טז יא). דשכינתא איהי בת שבע, ובזמנא דאנפין עלאין נהרין בה סלקת לשבעין. מאן אנפין. אלא אלין כתרי מלכא, כד"א יאר ה' פניו (במדבר ו כה). במאי. אלא תודיעני אורח חיים, דא קבלה רזא דאוריתא מסטרא דעץ החיים דאתגליא השתא לעלמא בנהירו דע' תיקונין אלין. כדין אסתלק כלא בנעימו עלאה, דאתמר ביה ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וכו' (תהלים צ יז). ודא זוהר, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל י כג). כדין נעימות בימינך נצח, לאסתלקא כלא בימינא ותורה אור (משלי ו כג). כדין נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב ב). זכאה חולקהון דישראל:
קם רעיא מהימנא פתח ואמר, ר' ר' ודאי השתא איהו זמנא לאהדרא שכינתא לבעלה בהאי חיבורא. דביה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, דא אור עלאה דביה אנהירת לה לשכינתא בגלותא. וביה תסק לה מגלותא בזמנא דפורקנא. בההוא זמנא מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (שם יא ט). דאתערותא דלתתא אתער אתערותא לעילא כגונא דיליה. ובגין אתערותא דאתער השתא בהאי אור, יתער אור לעילא מח"ס לאתגלאה בעלמא. וביה יתפרקון ישראל פורקנא שלים:
קום אליהו נביאה מהימנא דאנת איהו דאתמר בך הנה אנכי שולח לכם וכו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג כג).. . . .
קם אליהו נביאה מהימנא ואמר ליה, ר' ר' והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד ז) דא ודאי איהו אור דילך דאתגליא בהאי חיבורא. דעד השתא במחשכים הושיבני (איכה ג ו) השתא והיה לעת ערב יהיה אור. בסוף יומיא בזמנא דפורקנא אתקריב. ביה העם ההולכים בחשך ראו אור גדול בהאי חיבורא. ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול דא:
 
אדיר במרום: אבל לע"ל כשיזכו צדיקים לרוחא דחכמתא, מצד החכמה סתימאה שמשם בא רוחו של משיח, בסוד, ונחה עליו רוח חכמה ובינה וכו' (ישעיה יא, ב), כמפורש במקומו. אז יזכו גם כן לדעת ההתדבקות עצמו, וזהו, כי עין בעין יראו וכו' (ישעיה נב, ח)
 
תי"ח, תיקון ע:
תיקונא תליתאה דא מ' משיח דביה יתתקן עלמא ברזא שלים. דהשתא מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א ג). דהשתא לא אשתכח יתרונא לעילא לעלמא כלל, אלא מה שהיה הוא שיהיה, עד דשמשא נהיר לעלמא, ודא שמש דלתתא. אבל לזמנא דאתי והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' (ישעיה ל כו). אלין שבע יומין דלעילא דאינון דרגין עלאין קדישין דיתתקן במשיח, דאתמר ביה ונחה עליו רוח ה' וכו' (שם יא ב) דא ח"ס דמתמן יתתקנון מילין בתיקונא שלים לאשתלמא דיוקנא דא כדקא יאות.
 
אדיר במרום:
והנה זה הדבר באמת אנחנו רואים אותו, דהיינו שמציאות זה של נוקבא בסוד ים, הוא מבחינת הח"ס עצמה שבתוך הקרום. אך אי אפשר לשום נמצא להבין עתה איך אפשר להיות זה הענין, ובאיזה דרך הוא נמשך. כי החכמה היא סתומה בתוך הקרום, והיא נבדלת בכחו שלא להתפשט באצילות, ואעפ"כ אנו רואים שהיא מתגלית בנוקבא, משא"כ בשום מאור אחר. והנה על זה כתיב, מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צב, ו), כי גדולים הם המעשים שבנוקבא, להיותה מבחינת הח"ס, בסוד, כולם בחכמה עשית כנ"ל. אבל הדרך איך הוא זה הענין, אינו נודע, וזה הדבר יתגלה לע"ל ונבין בחינת הקשר הזה. והוא סוד, כי מלאה הארץ דעה גו' כמים לים מכסים (ישעיה יא, ט). והנה אמר, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי (שם) והוא כי אחיזת הס"א היא בנוקבא, אבל זה הוא מפני שאין הח"ס מתגלה על נוקבא בכח גדול ובגילוי. אבל כשתתגלה בכח לע"ל, הנה אז, לא ירעו ולא ישחיתו כי מלאה הארץ כו'. ותראה שזהו נמשך מענין, כמים לים מכסים, שהם המים מן הח"ס, מכסים לים שהיא נוקבא בבחינת מציאותה זה שמצד הח"ס, כמ"ש. ואז יתגלה גם כן בחינת המזל ונקה. והוא סוד, יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני וגו' (זכריה יד, ח):
....וסוד כל הענין הזה הוא סוד שירותא וסיומא, כי כל זמן העבודה הוא זמן הזכר, והמנוחה הוא סוד הנוקבא. ועל כן כל האצילות בסוד מים העליונים, כי אם נוקבא - מים תחתונים, והיא הפועלת באחרונה. ואז המזל ונקה הוא דע"ה, בסוד, נקבה תסובב גבר (ירמיה לא, כא), והוא השלימות האחרון. ונמצא הקרום הזה עשוי להבדיל הח"ס לעצמה, שלא תתפשט אל האצילות. וקרו"ם עולה שמ"ו, והיא הנוקבא שנקראת שמ"ו, כי היא עצמה נבנית בסוד הקרו"ם הזה. וכלי שלה נעשה בסוד ח"ס, ואז היא נעשית בחינת חכמה ממש, והוא סוד, כלם בחכמה עשית. כי בחינת חכמה הוא, היות המחשבה שהכל נברר בה ונצרף ונסדר בסדרים הצריכים. ובבחינה זו היא רק חכמה סתימאה למעלה ונוקבא למטה. וזה סוד, אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מד, ו), כי הראש והסוף תמיד שוין:
...הנה לע"ל יתגלה זה הענין בנוק', ואז הוא, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי (ישעיה יא, ט). כי בהיות היין על שמריו הכל במנוחה, אין השמרים מזיקים, אלא אדרבא היין עומד בתוקפו וריחו לא נמר. ולכן בהתגלות הח"ס בתוקפה בנוק', לא יהיה נמו עתה בסוד, הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה, יח), כי אחיזת הס"א היא בנוק' והיא נפגמת על ידיהם. אלא אדרבה, לא ירעו ולא ישחיתו, ולא כתיב, לא יבואו, אלא הוא ממש ענין חמר טב על דורדיא, וכבר אמרתי הפעולה הזאת נבדלת מן הקרום ללכת אל הנוק', ואינה מתגלית בשאר אצילות בסוד הזכר:.....
והנה ישראל אמרו שרוצין לדעת באמת מהו זה הענין, אם א"א פועל בהם אם לאו. וזהו נמשך מפני שהאורות היו מגיעים להם מן העתיקא, אבל בסוד אתחזי ולא אתחזי, ולכן לא נקבע בלבם דבר ברור. וכיון שראו חסרון המים, מיד התחילו בתלונה, לדעת אם באמת א"א הוא המנהיג. אך אחר כך כשנתקן הכל, הנה נתקן ענין המסה עצמה, שהוא בחינת חסרון המים, וגם הקטרוג הנמצא שם במריבה. ולכן נקרא מסה ומריבה, והוא לתקן על ריב בני ישראל ועל נסותם, כי מן הריב באו למסה, ובתיקון המסה נתקן ענין קטרוג הריב, והכל בגילוי העתיקא שנגלה. אמנם צריך שתדע, כי אם לא היה זה הקטרוג הנמצא שם במריבה, היו גם ישראל מקבלין התורה ברצון בלא כפיית הר כגיגית. אבל כיון שהוצרך כח לצור, הוצרך כח גם כן לקבלת התורה. וזהו גם כן שהתיקון גם כן לא נשלם היטב. אבל לעתיד לבא יהיה נתקן, בסוד, כי תורה מאתי תצא (ישעיה נא, ד), שהוא חידוש התורה בתיקון שלה.
 
פינות המרכבה פינה ג':
כאן סוד גדול, מלכות ודאי קשר כל העולמות והפרצופים - כתר מלכות, מה שנעשה בסוף - נעשה בראש. בהתברר המלכות למטה, יתגלה אור א"א שלא היה יכול להתגלות, כי אע"פ שאינו צריך לתיקון התחתונים, אך כדי שיתגלה צריך זכותם ודאי. וס"ז, "והביאה אל בני אהרן הכהנים", הם היוצאים מאבא עלאה, כמה אורות, שבהם, "ה' בחכמה יסד ארץ". ובהתברר המלכות, מגיע תיקון אל אבא, והיינו חכמה עלאה חכמה תתאה, והוא יכל להתגלות אז. ועוד משם מתעלה עילוי על עילוי, עד שמגיע עד א"א, והיא כתר מלכות. לפיכך, "וקמץ משם מלא קמצו" - בסוד הכתר ודאי. ומכאן נמשך השלום הגדול שיהיה לע"ל, וס"ז, "ושבתי בבית ה' לאורך ימים" מצד א"א, והוא שלום - שע"ו, ש"ע נהורין שלו: [ז"ס הקמיצה שלימד מרדכי בעת שליטת הצורר המן]
והנותרת מן המנחה לאהרן למשה לכל ישראל, ס"ז, "כי מלאה הארץ דעה את ה'", כי יתגלה א"א בכח, והוא שבת קדש. ואז, "קדוש יאמר לו".
 
אוצרות רמח"ל: ואגב נבין למה אליהו מצוי אצל בעלי השגה יותר מאחרים, כדמצינו בכמה מקומות בש"ס. אבל הענין הוא, אליהו הוא קינא ליסוד, והיסוד נקרא חי, והתורה נקראת עץ חיים, ובשביל זה הוא לומד תורה יותר מאחרים. ושום נביא לא היה יכול להשיג השגה בלי סיוע אליהו, וז"ש, "ואני זאת בריתי אותם", שזה אליהו שהיה צריך להיות עם הנביאים לסייעם. "רוחי אשר עליך", זהו רוח חכמה סתימאה שהיה צריך לשרות על הנביא בשעה שמתנבא, כמו שכתוב לעתיד לבוא במשיח "ונחה עליו רוח ה'", שהוא רוח החכמה סתימאה, כמ".....
ובזה נבין למה המשיח צריך שיהיה נמשח בשמן המשחה, ולמה צריך שיבא שם בן נח למשוח אותו, ולמה היו מושחים כל המלכים, ולמה היה צריך כהן משוח. כתיב, "ונחה עליו רוח ה'" וגו', צריך שיתפשט על המשיח אור אחד מח"ס, וזהו "רוח ה'". וצריך שבתחלה יתפשט בכל המדריגות למעלה, וזהו, "רוח חכמה ובינה" אלו או"א, "רוח עצה וגבורה" אלו יש"ס ותבונה. ויש"ס נקרא עצה, כביכול כשאדם צריך לעשות איזה דבר גדול הולך ליעץ עם מי שגדול ממנו, כך בזמן שז"א צריך לעשות איזה דבר גדול בעולם
 
 
רש"ם: כשיש חיבור ישר של ח"ס למלכות אז לא ירעו ולא ישחיתו, אין רע כלל, אבל כשיש הדרגה בין ח"ס דרך הדיק' , או"א , ז"א, אז יש מקום לרע.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תיקון השכינה ע"י נשמות של ישראל
 
פתח נב: הסיבה של השבירה - מצב ז"ת דנקודים בשבירה
שורש מציאות הז"א (הזעיר אנפין) דהיינו הו' קצוות (ו"ק= חסד-גבורה-תפארת-נצח-הוד-יסוד) של עולם האצילות הוא הדינים של אימא הבינה - דהיינו ה' גבורות שלה. ולפי מציאות זה של הדין כל אור דהיינו כל אחד מהו"ק עומד בפני עצמו, ואינו מתחבר עם חבירו. וזה, כי טבע הדין - שלא להראות אחוה, אלא הכל עוצב ופנים זועפות. אלא שאימא מגברת עליו על ז"א (הו"ק) המיתוק שלה. וכמו שהדין נשקע - העוצב עובר, והאחוה נמצאת. ועל דבר זה בעולם התיקון נכנסת אימא בו בז"א (בו"ק), ועושה לו אחוה בין ספירותיו. אך זה עושה על ידי המלכות, כי היא הושמה מאנא דכולא  כלי של כולם (הו"ק), שלא ישפיעו האורות (הו"ק) כל אחד בפני עצמו, אלא ילכו כולם רק אל מקום אחד המלכות. ואז מתעורר ביניהם חיבור, ופונים כולם אליה, בסוד: "אילת אהבים". והם עצמם מתחברים זה עם זה. ויותר שהם פונים אליה - מתגברת ביניהם האחוה, ומגעת אל השמחה הרבה.
וזה מה שהיה חסר במלכין קדמאין דהיינו בספירות דנקודים בעת השבירה, כי הו"ק לא היו פונים אל המלכות, ולכן לא יצאו מן העוצב וזעף הפנים והיו מפורדים, ואימא היתה מנחת אותם כך עדיין בשביל הבירור של הרע. וכנגד זה היו חסרים ג"ר של ז"א, שהם מה שאימא באה בו ומתקנתו. ואז הו"ק היו נקראים רשות הרבים, וזהו מצב שממנו יצאה הס"א, שעל כן טבעה ופעולתה רק להפריד.
 
....
ועל דבר זה נכנסת אימא בו. והיינו מ"ש לעיל, שאי' נעשה עצם מעצמיו.
ועושה לו אחוה בין ספירותיו, היינו הקשר שקושרת חלקיו בהתלהטות ובשמחה.
אך זה עושה על ידי המלכות, ז"ס, כל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, וכן סוד השבת, דהיינו השבח הגדול שיש לשכינה, שהיא שלמות הזכר. והסוד הוא זה, שאי' אינה שורה על ז"א אלא בהיות הנוקבא עמו, ודבר זה מבואר בזוהר ובתיקונים במקומות הרבה. והכוונה - שנוק' היא שורש המקבלים, ובהיות האורות מביטים להשפיע אל מקבליהם - הכל בשמחה ובהתלהטות גדול, וז"ס, "ישמח ה' במעשיו". אך זה תלוי במעשה התחתונים, כי אם התחתונים מוכנים - הנה נוק', שהיא שרשם, מזדמנת להמלא, ואז האורות מתלהטים בכח גדול ובשמחה, וכל השערים נפתחים, וצדיק, שהוא המשפיע, מתברך ומתמלא כל טוב. ואם התחתונים אינם מוכנים ח"ו - הרי שרשם, שהיא הנוק', אינה מזדמנת לקבל, ואז נאמר, ויתעצב אל לבו, וכל האורות נסתמים, וז"ס, "אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש", וכמבואר בכ"מ. והנה אי' שהיא המנהגת את הז"א - היא העושה כל זאת, כשרואה נוק' מוכנת לו - אז מתעוררת היא ומנהגת את הז"א במיתוקיה, והפנים מאירים, והכל בשמחה. עד שנעשית ההשפעה בשמחה רבה בסוד הזיווג, כמ"ש במקומו בס"ד.
כי היא הושמה מאנא דכולא, זהו הגורם החיבור בין למעלה ובין למטה. למעלה הרי האורות באים כולם אל מקום אחד. והכוונה בכל ענין להיטיב לתחתונים, ולמלא את שרשם. ונמצא שכל הרצון הוא לזה, אז הכל הולך בהתלהטות אחת לזה. והרי כל מיני מחשבה ועצה - הכל הולך בהתלהטות אהבה אל הסוף הזה. והנה תבין סוד זה למטה, כי כשהנשמות יש להם להדבק כולם בשכינה - אז אהבה נמצאת בין זה לזה, ונקראים ישראל, "גוי אחד בארץ", שהרי הם נעשים ממש אחים וריעים, כולם רצים אל ענין אחד. וכשלא יש זה, אלא כל אחד פונה איש לבצעו מקצהו - אי אפשר להיות כי אם שנאה. אך הקשר הזה אי להיות אלא בזמן תיקון גדול, כמו שהיו על הר סיני, דכתיב, "ויחן שם ישראל נגד ההר", וכמו שיהיה לעתיד לבוא.
שלא ישפיעו האורות כל אחד בפני עצמו, אלא ילכו כולם רק אל מקום אחד, זה כבר הוכן בחק - שכל ההשפעות באות על ידי המלכות, ועל כן בהתעוררה היא - ממילא מתעורר החיבור. והנה מלכות - סודה כנסת ישראל, שהכל הולך רק אל מקום אחד זה, והיא מעוררת האהבה ממש של המחשבה העליונה בכל ענינה, שכבר אין להם פנייה אלא אליה. ועל כן בהיותה מוכנת לקבל - מיד כל האורות, מחמת האהבה שבין קב"ה לכנ"י, תמיד מתעוררים כנגדה, וממילא נעשה ביניהם חיבור והתלהטות. הא למה זה דומה? לאדם שאוהב את בנו אהבה רבה, או את אשתו, שכל מחשבותיו להיטיב אליהם, כשמזדמנים לקראתו - מתלהטת נשמתו בכל כחותיה לפנות רק אל הילד ההוא או לאשתו.
ראז מתעורר ביניהם חיבור, והוא מה שביארנו כבר, שמהזדמן הנוק' - ממילא החיבור מתעורר.
ופונים כולם אליה, והוא מה שאמרו, ופניתי אליכם - פונה אני מכל עסקי וכו'. והיינו כי העיקר הוא זה - שכל המחשבות העליונות כולם פונים רק לישראל. ועל כן כל האורות פונים להאיר אל השכינה, ומניחין כל ענין אחר בשביל זה.
בסוד, "אילת אהבים", שנוק' נקראת כך לשון חיבה, להורות שבהזדמנה - אהבה מתעוררת לקראתה. טי. והם עצמם מתחברים זה עם זה, הוא סוד ההתלהטות שזכרתי, שבהתרבות השמחה - הנשמה מתלהטת בכל כחותיה. וכן האורות העליונים נעשים הכל חיבור אחד לצורך השכינה. טז. ויותר שהם פונים אליה - מתגברת ביניהם האחוה, ומגעת אל השמחה הרבה, מתחיל ההתעוררות מתחילה, ומתלהט תמיד יותר, כי התדבקות המקבל מתגבר, וכן התדבקות המשפיע לנגדו, ואימא מרבה השפעותיה, והולך מרבוי לרבוי. וזה דבר כבר מורגש בחוש שכך הוא בטבע.....
  1. ואז היו נקראים רשות הרבים, בשם זה קראום המקובלים, והוא שהיו זה תחת זה. כי ההנהגה הנכונה צריך שתצא בהסכמת כל הספירות כדלקמן, וצריך שיעמדו זה כנגד זה, והקו האמצעי יחברם, ואז תצא התולדה מוסכמת מכל המדרגות, וזה נקרא רשות היחיד. אך בתחלה לא ניתן בהם תיקון זה, אלא כל אחד היה ענין בפני עצמו, כאילו היה להם להשפיע כל אחד בדרך בפני עצמו, והיינו שלא על ידי המלכות, אלא כל אחד משפיע מעצמו. וגורם דבר זה ריבוי בנפרדים, רבוי של פירוד. ונמצא שאין ביניהם שייכות אלא של השתלשלות, שגבורה יוצא מחסד, ות"ת מגבורה, וכן כולם.
 
רש"ם: הנשמות של ישראל צריכים לכוון לבם לשכינה – וזהו מלכות ישראל, ואז העליון מתדבק בם, וממיל לעולם כולו...צריך רק התעוררות ואחכ אימא מחברת אותם ואז עתיקא קדישא מתגלה ברוב יפיו והדרו.

 

טו"ב בשבט התשע"ה

דרוש בסעודת ליל טו"ב בשבט ה' תצ"ג (לפני 280 שנה) : "ברוך ה' אלקי ישראל עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן". ודאי השכינה בה נאמר, "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו". שם הקדוש הויה ב"ה עליו נאמר למשה, "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר", שהרי עד שלא נברא העולם, לא היה אלא אין סוף ב"ה, שלא נקרא בשום שם וכינוי, ולא נרמז אפילו בשום קוץ של אותיות. שהרי התורה הקדושה וכל מה שתלוי בה, לא נמצאת, אלא כשרצה אותו העליון על כל העליונים - להודיע מלכותו, ואז נקרא בשם זה, וזה שם הויה ב"ה. כלל כל האורות העליונים שהוציא מהם, כולם אינם אלא גילוי מלכותו, להודיע היחוד שלו:

אבל בשעה שהוציא אורות אלה, הכל הוציא סתום ומגולה. סתום - בסוד יחודו, מגולה - שנגלה ממנו סדר אחד מתוקן כראוי, בכמה מדריגות על מדריגות, אלה לימין ואלה לשמאל, הה"ד, "זה שמי לעלם", "לעלם" כתיב. וזה נקרא כבוד, מהו כבוד - לבוש, כד"א, "ותחת כבודי יקד יקוד כיקוד אש":
לפיכך אלו השנים הם "שם - וכבוד", זה הויה וזה אדני. ועיקר הכל תלוי באותו השם להודיע שהרי הכל היא סוד מלכות יחוד העליון, להראות יחודו על הנבראים ממנו. ובשעה שכבודו תלוי בהם, לא נראה אלא ניקודים לשם העליון, וזה יקיק, לעולם ודאי. וכשמתגלה במדריגותיו - נקרא אדני. כל זה מתגלה בשכינה למטה, שהרי השכינה אינה אלא כלל כל המדריגות העליונות - מלכות, יחוד העליון ודאי: וכל המדריגות מתפשטות לצדדיהן כמו שצריך, לנהג כמה עולמות עליונים ותחתונים, מכוסים ומגולים. כשכלם נשלמו כראוי, נמצאת השכינה שלימה, שהרי כלל כלם היא. הה"ד, "מאת ה' היתה זאת", מכלל כל האותיות שם הקדוש, וכל המדות העליונות התלוים בהם - שכינה נמצאת. ובתחלה היא למטה נקודה קטנה, תחתונה מכל שאר המדריגות, שהרי היא אינה נתקנת מעצמה, אלא מתיקון כל המדריגות העליונות היא נתקנת ודאי, לפיכך עומדת למטה. כיון שהם שלטו והאירו כל אחד כראוי, ונמצא כלל כל המדריגות מתוקנות, נמצאת השכינה מאירה באור שלם. באותה השעה מסתלקת בעילוי למעלה מן הכל, ונראה שהכל תלוי בה ודאי. וכל העולמות וכל המדריגות אינם אלא שלימות המלכות. הה"ד, "היא נפלאת בעינינו", שהרי מה שאינה מתגלה בתחלה, נראה אח"כ שהוא שבח הכל, והכל היא, "אשת חיל עטרת בעלה" .
 

תקט"ו תפילות - תפילה ר : אל אחד יחיד ומיוחד ידאי השכינה ירדה בסוף התהומות, ששם נקשרים כל אותם הגלים הרעים, שנא' בהם כל משבריך וגליך עלי עברו, וזהו שנא' בה ותרד פלאים (אף) [עד] התהום שאין לו חקר שהרי כלל כל מדריגות הטומאה הוא ואין לו שיעור אחד נודע, דכתיב רחב לא מוצק תחתיה, באותו הזמן נא' בישראל פליאה דעת ממני, וכתיב הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו, שהרי כלו כל הקצים, אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה, אבל אתה גזרת כן לטובתם של ישראל, וכמו שירדה פלאים כן תתעלה ביחוד שלך לא' ראש כל האותיות, שהרי כמו שירדה בסוף הכל כן תעלה לראש הכל, באותו הזמן נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו ודאי, וכמו שאמת לא היתה לו עמידה דכתיב ותשלך אמת ארצה, עתה שקר לא יעמוד כלל ודרך רשעים תאבד, א"ת שיחזור לקום, לא כן שהרי יחוד שלך בשעה שיתגלה יעלה השכינה הקדושה על רום כל המדריגות, באותו הזמן אף תכון תבל בל תמוט, נכון יהיה הר בית ה' ודאי, רבון כל העולמים הרי ליחודך אנו מקוים באמת, הורדתנו לסוף הכל העלנו לראש כל, שכן אמרת אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך, ה' אל תאחר, לישועתך קויתי ה':

 
פינות המרכבה פינה ג':כאן סוד גדול, מלכות ודאי קשר כל העולמות והפרצופים - כתר מלכות, מה שנעשה בסוף - נעשה בראש. בהתברר המלכות למטה, יתגלה אור א"א שלא היה יכול להתגלות, כי אע"פ שאינו צריך לתיקון התחתונים, אך כדי שיתגלה צריך זכותם ודאי. וס"ז, .... "כי מלאה הארץ דעה את ה'", כי יתגלה א"א בכח, והוא שבת קדש. ואז, "קדוש יאמר לו". וישראל יהיו בטלים ממלאכה, כי שבת הוא להם, אלא "ועמדו זרים". וחול צריך שיכין לשבת - הם אומות שהם חול. ומא"א יהיה ראשית התנועה, ואו"א יהיו מתנהגים אחריו, והיינו קדש קדשים. וזה הוא פרי האש שטהר את ישראל בגלותם, וזה, "מאישי ה'" ודאי. ואז ודאי יאמר בשכינה, "כלך יפה" וגו'...
 
פי' זהר משפטים :וישראל אע"פ שהם באמת עיקר הבריאה בסוד כ"י, אינם מתגלים ונודעים, ואין נראה שהכל פונה ביחוד אליהם. אך האמת כך הוא, שאין פניתו אלא להם, אפילו בהסתר פנים זה. וזה כי הנה העולם הזה נברא בדרך חול......
והנה כל הנהגת התחתונים נשרשים במלכות, ולכן מלכות נקראת מלאכה, והיינו כי מצד מלכות בהיותה בלתי מבוררת הוא הענין הזה של הטורח. אבל המלכות בבירורה היא מנוחה [בהתלבש בה א"א- האהבה], ועליה אמרו בתיקונים (כ"ח) [בהקדמה עמ' ט"ו] "דאית ליה לעילא מרכבה לקב"ה דאיהי מלאכה דיליה", והיינו המלכות היא מלאכה, שהיא הוצאת הג' אותיות יק"ו לפועל, כמ"ש שם. אבל מצד מט"ט - השכינה שממנה ההנהגה כנ"ל נקראת מלאכה של טורח. והנה קוב"ה ושכינתיה מתלבשים במט"ט, ואז ההנהגה הנראית אינה אלא "עולם כמנהגו". אבל מבפנים, האמת הוא, שהכל הוא בשביל ישראל, והולך הכל לתיקונם של ישראל. ...
 בין עבודת המלאכים לעבודת הצדיקים, והוא סוד בנים ועבדים. כי הצדיקים בעבודתם מתדבקים בשכינה בסוד זיווג, ונמצא שכל מה שהם עושים, עושים בדרך התדבקות ואהבה, אך מט"ט וכל שאר המלאכים אין להם התדבקות וזיווג זה כלל, אלא נקרא שעומדים תחת השכינה, ונושאים משאה באימה ויראה, שהוא אימת הרב שיש על העבד, והם משרתי הבחינה הזאת שבמלכות הנקרא מלאכה, שבה אין שייך ההתדבקות והזיווג. אלא נשוא משא כמ"ש וצריך לכוף הראש תחתיה, ולקבל עולה עליהם, להוציא לפועל המעשים ההם, שהם עניני המלאכה הזאת. ותראה לקמן במאמר - שכל ישראל הם בסוד בת יחידה, כי כלם הם בבחינת ההתדבקות והזיווג, לא בבחינת עבודת המשא:
 
רש"ם : "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יעשה" (שופטים כא,כה), 'וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם אִישׁ' למפלגתו. זה היה בתקופת השופטים, שדנו לפי התועלת העכשווית : שאין לדיין רק מה שעיניו רואות. וודאי שגם אז, היו אנשי חיל (חכים) שדאגו לאוכל , דאגו לפרנסה, דאגו לצבא, דרגו לביטחון, דאגו לצניעות, דאגו לתורה. אבל לא היה מלך... בגלל שלא הייתה מלכות. ובלשון הזוהר : כל מה דעבדין [שעושין] לגרמייהו עבדין [עושים בשביל עצמם]. גם בזמננו : מי דואג למלכות, שהיא 'כנסת ישראל' בכללותה, שהיא כבוד ה' בעולם? כל מפלגה יש לה משא - משאת נפשה ורודפת ליישמו. אבל מי חושב על נצח ישראל? על עם ישראל בעוד חמישים שנה, בעוד מאה שנה? מהו היחס האמיתי של ישראל עם אומות עולם? מהו היעוד של עם ישראל? ומהי מהותו ההיסטורית או המטאפיסית של העם היהודי כעם ה' ? מהו בסיס המשותף של כל גווני האומה ? מהו היום הדבר הכי נחוץ והכי מתבקש עבור עם ישראל ?
כעת הזאת המשכיל ידום, דום המלכות - יונת אלם -, ויבחר במפלגה שמתנהלת על פי דברי רבותינו ראשונים ואחרונים, וכדי לקיים : לא תסור, ובכל אשר יורוך.
והגם שלענ"ד הקצרה, אין לה לתורה ולרבניה להתחבר ולעשות עם מדינה חילונית, מדינת חוק, אשר כל אפיונה מרד בתורה. אמנם בכל זאת : עת לעשות לה' הפרו תורתך ... ואין לנו אלא שיירי התורה הזאת, לשמוע ולהישמע לרבותינו אשר מימיהם אנחנו חיים.
אבל על התורה וחכמיה להיבדל מההנהגה החילונית ולהקים מערכת בתוך המדינה שצריכה להתמודד עם מאורעות הזמן ולתקן ולקדש מלכות ה' בעולם. ז"ס להמשיך מוחין אל השכינה.
ועוד חזון למועד, אמן. בתוך עמי, מרדכי שריקי, בית רמח"ל

 
 

למידע ופרטים נוספים

© כל הזכויות שמורות ל- מכון רמחל 2015 ©
FacebookGoogle+Twitter