שיעורים קבועים ברמח"ל

יום ג' קל"ח פתחי חכמה בשעה 20:30
יום ה' מאמר הגאולה  21:00
יום ה' פרשת השבוע ע"פ הזוהר מ 21:00
 - 21:20

א-ה בין מנחה לערבית שיעור מיוחד במסילת ישרים

תפילת מנחה בכל ימות השבוע בשעה 19:00

ניתן לצפות באתר בשיעורים על כל הספרים,
דעת תבונות ,
כללים ראשונים ,
קל"ח פתחי חכמה,
קנאת ה' צבאות.


 

להצטרפות לרשימת התפוצה ולקבלת עדכונים

הצטרף
דף הבית >> הרב מרדכי שריקי שליט"א >> מאמרים ודברי תורה >> פורים >> פורים עד דלא ידע
 
עומק עניין מצוות עד דלא ידע
וביאור החטא עץ הדעת
 
איתא במסכת מגילה (ז:) "אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא" .
והגמ' הזו צריכה ביאור רב: מהו העניין הזה שחז"ל מגדירים את עיקר המצווה של פורים הוא הסעודה. וכן בפורים עצמו שהיה נהפוך הוא, שבמקום המשתה של אחשורוש ניצטוונו לעשות את משתה מרדכי ואסתר?.
ועוד צריך להתבונן בעומק עניין ה"דעת" שבפורים אנו צריכים  להגיע ל"עד דלא ידע" .
וכן יש להתבונן במה שמצינו בחטא עץ הדעת שאמר הקב"ה לאדה"ר "מי הגיד לך כי ערום אתה" וצ"ב איך מונח בזה עומק הגדרת החטא של האכילה מעץ הדעת , (וכמובן שבפורים הוא תיקון חטא הנחש וכמו שדרשו חז"ל "המן מן התורה מניין – שנאמר: "המן העץ הזה" והיינו שזהו השורש והמקור שלו , והיינו שהרי הוא בעצמו הנחש שהביא את האדם לתודעה שאפשר לשאול ולדעת והכיר דרך אחרת)  וצ"ב .
ונתחיל להתבונן בעניינו של עץ החיים: הדרך של "עץ החיים" היא דרך הכניעה שהאדם מבטל את המחשבה שלו, וכלשון הרמח"ל באדיר במרום ש"הוא מתנועע מן השורש" שהוא לא יכול לחשוב מרוב הפחד והביטול לבוראו, שהרי אני נמצא ליד הקב"ה - אני מרגיש שכל חיותי הוא מה' יתברך, שהוא הנהגה שהיא כמו אצל המלאכים שהם ג"כ אפילו שהם נפרדים מהאלוהות, ויכולים לחשוב כנגדו באופן תיאורטי, שהם יכולים לשבת ג"כ ולאו דווקא לעמוד, שיש להם ג"כ סוג מסוים של בחירה .
ועניין עץ הדעת : הוא הנהגה שבה האדם נכנס לעניין של היוזמה הפרטית והאנושית ,הבחירה וכו'. הוא אינו רוצה להיות בטל לה' יתברך. וזה תמוה הייתכן הדבר הזה שהאדם יוכל לפעול מעצמו? אך באמת ה' נתן כזה העלם של הסיבה האמיתית ב"שכל" של האדם שלא ישיג האמת רק על ידי התבוננות. וכעת האדם לא מוכן לקבל שום דבר שהוא לא ניסה אותו, ורק כך הוא משיג את האמת (היחסית), וכמו שאנחנו יודעים שהאדם לומד רק מהניסיון, וגם המדע כולו מבוסס על ניסויים, (וע"ע דעת תבונות סי' מ, באורך בביאור סוד עץ הדעת).
ובהנהגה הזו יש השגה רק בדרך החושים של האדם שזה הכח שע"י הוא  מחליט, וחושב.
הדרך האמיתית לעת"ל: ובאמת בסוף אלף השישי, אנחנו נגיע לגילוי יחודו, גילוי האמת; וכמש"כ הרמח"ל שמה שיכל האדם להשיג בערב שבת (אם היה עומד בפיתוי של ע"ש) בדרך האמונה, הוא ישיג בדיוק אותו הדבר בסוף אלף השישי שאז הוא ישיג את כל הדברים בדרך השכל ג"כ ע"י שעץ הדעת ייכלל בדרך עץ החיים וזהו ההנהגה של שבת קודש ג"כ .
המצב האמיתי בהשגה שלנו עכשיו ומה מתחדש בזה בפורים ואיך? אצל הרמח"ל אין צמצום והסתר כלל מבחינתו של הקב"ה. וודאי שהקב"ה תמיד ממלא כל עלמין, וכמש"כ: "אני ה' לא שניתי", אלא כל המושג של הצמצום הוא רק  בגילוי רצונו (איך הוא פועל בכל מצב ומצב), ולגבי ההשגה שלנו אנחנו יכולים להשיג פחות או יותר. וכל עניינו של הנחש הוא להחשיך את עיני האדם ולהראות לו שהדברים הולכים עפ"י הטבע, עולם כמנהגו נוהג (שהוא אומר לאדם תוכל לדעת יותר ועי"ז תוכל להציל את עצמך יותר יהיה לך חיים יותר טובים וכדומה). וזהו כל עניין "כוחי ועוצם ידי", אך האמת היא: שה"אלוהים ברא את האדם ישר", ורק צריך את האמונה הפשוטה והברורה. וקודם צריך לבטל את דעתו מצד היראה, (כיון שהרי א"א להשיג את רצונו האמיתית השורשית בכלל) ועי"ז האדם מגיע למדרגת רוה"ק, וכמבואר היטב במאמר החושים (באדיר במרום) העניין הזה שמי שאומר שהעולם כמנהגו הולך זהו אפיקורס גמור, אלא אין דבר בעולם שנולד אלא מרצונו, והכל מכוון להטבה הכללית ולייחוד השלם .
והדבר המקלקל הוא הדבר הנגדי לכל הדרך, שהוא כוח הרע המראה לאדם שאין שליטה של היחיד (הקב"ה) אלא של הרשעים, שהרי אתה רואה שצדיק ורע לו, מקרה אחד לכולם, ועיין מש"כ  בקל"ח (פתח א) שכמו שיש יחוד המציאות - שיש מציאות אחד מצוי אחד מוכרח, הממציא כל הנמצאים, ויש רק סיבה אחת, והוא לבדו מוכרח המציאות ובלעדיו אין כלום, וכן שהוא איננו תלוי בזולתו כלל. יש עוד עניין אחר של היחוד, והוא יחוד השלטון - שהוא לבדו שולט ויש רק רצון אחד בעולם. ואפילו שיש גויים וכו', וגם הפך רצונו הוא ג"כ רצונו. וזה אפשר להבין רק בפורים שגם ה'הפך שלו אינו זולתו'. ואם אין דעה הבדלה מניין? וא"כ נראה שע"י ביטול הדעה, האדם חוזר להשגה שלו שהוא מכיר מייד את הבורא. שהרי אנו היום רק משיגים דבר מתוך ההפך שלו, אנו משיגים את החיים ע"י המוות, האדם יודע מה זה שביעה רק בגלל שיש עניין ומושג של רעב, שאין האור ניכר אלא מתוך החושך. אך ה"אלוהים עשה את האדם ישר", שהוא נברא באופן שהוא יכול להשיג את הדרך של האחד בעצמו בלא הפכו. וזהו ההבדל בין יום חול לשבת, ששם אין ימין ושמאל אלא הכל קודש, וכל הניסיון ישנו רק בששת ימי השבוע בשיתא אלפי שני עד לאלף השביעי .
ע"כ הקדמה להבין ההבדל בין עץ החיים לעץ הדעת.
ונתבונן עפ"י ההקדמה הנ"ל קצת בעניינו של מעשה המגילה וביאור שורש מצוות מחייית עמלק: המן בא לדבר על העץ הזה, וכמש"כ: המן מן התורה מניין? "המן העץ", ועומק העניין הוא שהרי  המן הוא הראש והשורש של הקלקול של "אשר קרהו", שהוא כל נקודת הכח של  העמלקים והמן הוא בן בנו של המושג הזה שהכל מקרה, וכאן מגיע המלחמה הגדולה למחות את זכר עמלק, וצ"ב מהו העניין הזה ? את מי נמחק, על מי נילחם, למה לא "תשכח" ? אלא הכוונה היא "תשכח" מלשון "אל תטיש את הכח" . והיינו שיהיה מי שמתנגד למושג הזה שהכל פועל עפ"י ההשתדלות שלך, וזהו סוד "וימי משה כבדים", (בתיקון נו') עיי"ש שבשעה שהידיים הם למעלה אין להם אחיזה בעולם שהרי הידיים הם ישמעאל ועשו וכמש"כ "והידיים ידי עשיו" שהם בחינת המעשה שצריך להעלות את הידיים לבחינת הראש, שמידיך הכל לבטל את ההתפעלות של מעשה הידיים "והיו ידיו אמונה" ולא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" ששום דבר לא מוכרח, רק רצונו מוכרח להתקיים .
וזה מה שקורה בפורים ונכון שגם ביום הכיפורים אנחנו עוסקים בגורלות שהוא כ - פורים אך בפורים אנו מגיעים למצב כזה שאין הבדל בין ארור המן לברוך מרדכי וכמו שהגמ' מביאה שרבא שוחט את ר"ז שהוא פתאום נהיה השונא הכי גדול שלו שהכל הפוך ,
וזהו עניין עץ גבוה חמישים אמה : והיינו שהרי יש מ"ט פנים לטהר ומ"ט פנים לטמא (שזהו הבחינה המקסימלית של ההשגה- הדעת) ועל שער הנ' נאמר: "עין לא ראתה", ששם כל הרע הוא הופך ומתגלה שהוא בעצמו היה תמיד טוב ממש (שזהו סוד ר"ע כידוע שגילה את הסוד הזה ש"כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד" שזהו מדרגת הכתר, ואכמ"ל) וזהו עניין "יעשו עץ גבוה חמישים אמה" להראות ששניהם  מקיימים (גם המן וגם מרדכי) את רצונו ית'. שהרי מי הוריד את ושתי, ומי הביא את אסתר,  ומי הביא את הכתר למרדכי, להראות שגם המן הוא מן התורה דהיינו שיש לו "מקום" בתורה, וההבדל היחידי שיש בין רשע לצדיק הוא רק בעניין אחד שהרשע איננו יודע שהוא עושה את רצונו והצדיק יודע שיש רק רצון אחד. והקב"ה רוצה להראות שגם הרשעים מקימים את רצונו, שהרי "משתה המן" הוא מעשה גויים וזה אנחנו עושים .
וכן זהו העניין אין שם הוי"ה מוזכר במגילה, שהכל נראה מעשה אחד, סיפור אחד מעניין ש"ויהי" מתחיל הכל מלשון וי' לשון של צער, אך בסוף הכל מסתיים בטוב: "יבוא המלך והמן היום", זהו הוי"ה (ר"ת) והיינו ע"י שמכניסים גם את המן אל המלך, עי"ז יש ייחוד שלם שהוא עצמו רק יכול לעשות את רצונו שכל עניין הרע הוא רק שהוא מתפרד מהטוב, אך ברגע שהוא תלוי למעלה בשער הנ' - הכל טוב .
וכמו שאמרו חז"ל על מש"כ: "יוצר אור ובורא רע", שא"א לכתוב בורא רע, ולכן כתבו: "בורא את הכל", וביארו המקובלים שהבריאה עצמה הייתה כלולה באור הא"ס , וכשהיא יוצאת ממנו, מתגלה הרע, וכמו שאמרו על התינוק: "לפתח חטאת רובץ", ברגע שהוא מנפרד מאמו, מתגלה הרע. וזהו הגדרת הרע, ששורש הרע הראשון, שכדי לברוא היה צורך בפירוד. "ויהיו ידיו כבדים" כשהמעשה הוא למטה, יש מקום לאחיזה של הרע, אבל כשאני מרים את הכל למעלה, אין פירוד, הכל אחד.  המעשה ז"ס ו"ה, אבל י"ה זהו סוד המחשבה, עמלק בא לכסות את הי"ה, ולהראות שהכל כוחי ועוצם ידי, הוא בא לכסות המחשבה, האמונה. וזהו סוד פורים, שאינו במעשה, דהיינו: לא בסכינים ולא בחרבות, שאין אנו עושים את המלחמה, יש התרוממות של המחשבה, של האמונה. וזהו הגורם של החזרת הרע לטוב, ונהפוך הוא, שגם הרע, הטבע – ההסתר פנים,  משמש את הרצון העליון כמו הטוב, שארור המן הוא באותה גימטרייה  ברוך מרדכי, (שהמן גימ' המלך), בשער החמישים - אין טהור וטמא הכל עומד באחדות אחת גמורה, אין הבדל ביניהם, ששם מתגלה שליטת היחוד, שהוא רצון אחד הפועל בכל, וענין זה מתגלה רק בפורים.
וזהו עניין "יעשו עץ גבוה חמשים", שזרש - שהיא הפלונית שפחה רעה, חשבה שיש לה כח ויכולה להגיע עד לשער הן', שעד עכשיו המן הלך ע"פ הנהגת המשפט, מ"ט –של טומאה) נגד מ"ט (טהרה), אך עכשיו היא רוצה לתפוס המדרגה המיוחדת של הקב"ה – הכתר, היחוד. והגם שהס"א היא מלכותא בלא תגא, שאין לה בחינת הכתר, רצתה להידמות לקדושה. ובאמת אין לרע שום חלק ביחוד, ש" מַרְחִיקִין אֶת הַנְּבֵלוֹת וְאֶת הַקְּבָרוֹת וְאֶת הַבֻּרְסְקִי מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה (ב"ב, פ"ב). ובאמת רק רבי עקיבא זכה לשער הן' – "שכך עלה במחשבה", מחשבה סתימאה, במקום ש"עין לא ראתה", ואפילו משה רבינו, כתוב עליו:"ותחסרהו מעט מאלוהים" , כי כן הוא שואל: למה צדיק ורע לו? וכאן בפורים צריכים להגיע למעלה ש"עד דלא ידע" – רדל"א – רישא דלא אתידע, סוד הנהגת המזלא, של: "צדק באמונתו יחיה", שאין מי יאמר "מה תעשה ומה תפעל", שהרי הכל מעשה ידיו, (בבחינת: "ידיו אמונה"), גם המן (בן בנו של קרהו) מתפעל רק מהרצון היחיד.
  ואם ביום הכיפורים צריכים להוציא את הרע לעזאזל, לחוץ, כאן בפורים, צריך לכלול (לתלות) הכלב יחוד – שער הן',  וגם המשתה של המן הופך למשתה של השכינה – אסתר המלכה .

 
 
 

למידע ופרטים נוספים

© כל הזכויות שמורות ל- מכון רמחל 2015 ©
FacebookGoogle+Twitter